הצתה עצמית, שהיתה סמל האביב הערבי, הפכה לשיטת התאבדות נפוצה בתוניסיה

מספר ההצתות העצמיות במדינה שילש עצמו בתוך חמש שנים. נושאי הצלקות ששרדו מספרים כי חשו שאינם יכולים עוד וביקשו למחות על חוסר הצדק ולעורר אשמה. בין הנספים גם בני נוער

ליליה בלייז, ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דרידי מחלים בבית משפחתו. "רציתי לשרוף את עצמי כי בערתי במפנים"
דרידי מחלים בבית משפחתו. "רציתי לשרוף את עצמי כי בערתי במפנים"צילום: Tara Todras-Whitehill / NYT
ליליה בלייז, ניו יורק טיימס

כשעדאל דרידי שפך על ראשו דלק והצית עצמו לפני חודשיים, האדם הראשון שהוא חשב עליו היתה אמו, דלילה, ששמה מקועקע על זרעו. האדם השני היה מוחמד בועזיזי, הסוחר שהצית עצמו ברחוב ב-2010, וגרם לפרוץ האביב הערבי. דרידי, כמו בועזיזי, היה רוכל בתוניסיה, שמחה על הרס דוכן הפירות שלו. "רציתי לשרוף את עצמי, כי בערתי מבפנים", סיפר דרידי בראיון ממיטתו, צווארו וחזהו מלאי צלקות, "רציתי למות כך".

עברו שבע שנים מאז הצית עצמו בועזיזי, ואף שתוניסיה התקדמה יותר מיתר מדינות האזור בשאיפה לדמוקרטיה, המעשה שנחשב אז קיצוני הפך לפעולה פופולרית. על פי מחקר שנערך באחרונה, בתוך חמש שנים מספר האנשים המציתים את עצמם במדינה הוכפל פי שלושה. בית החולים המרכזי לכוויות במדינה, בן עורוס, אשפז מספר שיא של 104 מטופלים שהציתו עצמם רק בשנה שעברה. כעת זו דרך ההתאבדות השנייה הכי נפוצה במדינה. אם פעם התאבדויות בתוניסיה נבעו ממחלות נפשיות, כיום הן נובעות ממוצקה כלכלית ורצון לאתגר את הרשויות.

דרידי, בן 31, שהיה המפרנס היחיד במשפחתו, אמר שרצה להיות כמו בועזיזי. "המשטרה הפכה את הדוכן שלי – אבל זה הפך גרוע יותר. הם לקחו אותי למכונית והיכו אותי. הצלחתי לברוח. כשראיתי את תחנת הדלק לפניי, לא חשבתי פעמיים". הוא ניצל על ידי נהג אוטובוס שהשתמש במטף כיבוי אש.

"רוב מי ששרד את ההצתה אמר לנו שהוא לא יכול עוד", אמרה נדיה בן סלמה, פסיכולוגית בבית החולים בן עורוס, "הם משתמשים בשתי מלים שמשמעותן חוסר אונים ותחושת זלזול מאחרים". היא הוסיפה כי להצתה בפומבי יש משמעות נוספת עבור המוחים, "זה נועד כדי לגרום לאחרים להרגיש אשמה, בעיקר למי שראה אי צדק ולא פעל".

נער בן 13 שהצית עצמו וניצל, לצד אמו
נער בן 13 שהצית עצמו וניצל, לצד אמוצילום: Tara Todras-Whitehill / NYT

"ראיתי אותו נשרף, אני זוכר את הריח"

לפעמים, ההצתה העצמית נועדה ללחוץ על הרשויות. זה מה שעשה עימאד גאנמי, בן 43, כשהמשטרה ניסתה להחרים את הסחורה שלו. "עימאד נהג לשפוך על עצמו דלק כדי לסחוט את המשטרה", סיפר אחיו אחמד, "הוא עשה את זה לפחות פעמיים או שלוש לפני שזה עבד". בפעם האחרונה, גאנמי הצית עצמו ומת. משפחתו עדיין חוקרת אם זו היתה התאבדות או תאונה, ומדוע השוטרים לא הצילו אותו.

הטרנד הקטלני הגיע לדור הצעיר שבגר אחרי המהפכה. רמזי מסעודי, תלמיד תיכון, הצית עצמו בפברואר, בחצר בית הספר, בבו חג'לה, עיירה קטנה במרכז המדינה. הוא עשה זאת אחרי ויכוחים עם המורה שלו לאנגלית, ועם חבריו ואביו. הוא מת שלושה ימים לאחר מכן מפציעותיו.

המשפחה שלו נותרה המומה. אחותו מתאבלת על ספרי הלימוד שלו. אביו שומר קרוב לליבו את כרטיס האוטובוס שנשא בנו, שנותר מקופל בארנק שלו. "אני עדיין לא מבין", אמר, "הוא היה ילד טוב, הוא אהב אומנויות לחימה וכדורגל והיו לו הרבה חברים".

"הוא לא היה יכול עוד", סיפר חברו חדידי בן ה-19, "כשהגענו לבית החולים הוא עדיין היה בהכרה. הוא חיי וחזר על המלים 'אי צדק'". חדידי לא מצליח להתאושש, "נעלתי את עצמי בבית לשבוע, אני לא יכול לחזור לבית הספר. אתם מבינים – ראיתי אותו נשרף. אני זוכר את הריח". שבוע מאוחר יותר, תלמיד נוסף בעיירה ניסה להצית עצמו, אבל ניצל. 

כרטיס האוטובוס שנשא תלמיד התיכון רמזי מסעודי, בידי אביו המתאבל
כרטיס האוטובוס שנשא תלמיד התיכון רמזי מסעודי, בידי אביו המתאבלצילום: Tara Todras-Whitehill / NYT

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ