בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנה ל-MeToo

בעולם שבו דיבור על הטרדה הוא טאבו, נשים החלו לשבור מחסומים

תגובות
נשים מתפללות בעזה, באוגוסט. למצולמות אין קשר לכתבה
Khalil Hamra/אי־פי

עברה שנה מאז שראיתי כמה מחברותיי מעלות בפייסבוק פוסטים עם ההאשטאג #MeToo, בהם סיפרו כי הותקפו מינית. כולן היו אירופאיות, אמריקאיות או ערביות. חזרתי ובדקתי שוב ושוב את הטיימליין, כי רציתי לראות מישהי מחברותיי הפלסטיניות, במיוחד בעזה, משתמשת בהאשטאג. רציתי להרגיש הקלה, לדעת שיש לי לפחות חברה אמיצה אחת במקום שמרני כמו עזה. אמרתי לעצמי שאני לא הייתי מספיק אמיצה להתחיל בזה, אז חיכיתי, ולבסוף כמה מהן העלו פוסטים. רק מעטות מחברותיי שיתפו שהוטרדו, על אף שרובן, אם לא כולן, למיטב ידיעתי, הוטרדו.

בשנה הזו החלו נשים לחשוף את ההטרדות שמהן סבלו. הן החלו לצלם גברים שמטרידים אותן, לכתוב עליהם, לחשוף אותם. כל זה היה בלתי אפשרי לפני שנשים החליטו לשבור את המחסום הזה, במיוחד בעולם הערבי, שבו דיבור על הטרדה מינית הוא טאבו.

עביר איוב

עבורי, הדבר הגדול ביותר היה עיתונאיות שמדברות על הטרדות מיניות במערכות העיתונים, משום שאני עיתונאית בעצמי, ומאחר שמקרים אלה קיבלו יותר תשומת לב ציבורית, מפני שהתרחשו בארגונים גדולים. האחרון שבהם היה ב-DW, שפיטר אחד מאנשי הצוות שלו מסיבה זו. תנועת MeToo אולי לא היתה הסיבה היחידה שסיפורים אלה נחשפו, אבל היא היתה אחד הגורמים.

גדלתי בעזה, מקום קטן ושמרני מאוד שבו תמיד נאמר לי שעל נערות לא להגיב להטרדות מילוליות ברחוב. התעלמות מוכיחה שאני ילדה טובה, הוסבר לי. לא הבנתי זאת, אבל צייתתי משום שהייתי צעירה. כשהתחלתי לעבוד והייתי צריכה לנסוע לכפרים וערים אחרות, התחלתי לחשוב שאם אשמור על שתיקה, יקרו דברים גרועים יותר. גברים יעזו לעשות יותר משום שהם יניחו שאשתוק. ידעתי שאומרים שכל זה קורה כי "נשים חלשות ולא יכולות להגן על עצמן". אבל ידעתי שאני לא חלשה, והתחלתי לעמוד על שלי, להגיב לכל מלה ששמעתי. זה הקשה על חיי – מצאתי את עצמי צועקת תמיד, צורחת, לפעמים בוכה, ואז ויתרתי, ועזבתי את עזה.

שמונה נשים, מאבק אחד: סולידריות עולמית / מקסיקו ■ היוצרות התהפכו / אוסטרליה ■ ואז הגיעה הכנסייה / פולין ■ לפחות יש את דוקטור הו / בריטניה ■ איך להפוך רגע לתנועה / הודו ■ לפני הוליווד / אוגנדה ■ גופן של שחורות בסכנה / ארה"ב

עברתי לבריטניה ללימודים, ואז הופיע ההאשטאג MeToo ודברים השתנו לגמרי. כיום אני עוקבת בגאווה אחר כל הנשים שמדברות על ניסיונן, נלחמות בחברה הגברית, ולאט לאט מנצחות בקרב.

הדבר העצוב הוא שעדיין יש שני צדדים שמתנגדים לתנועה – גברים וגם נשים. קראתי תגובות של גברים שחושבים שנשים משתמשות באופן שגוי במונח הטרדה מינית, ושיש הבדל בין פלירטוט והטרדה מינית. אבל הטיעון המכוער ביותר מצד נשים שאומרות שזו הטרדה רק כשהגבר אינו נאה. ראיתי גם נשים שטענו שמעולם לא הוטרדו משום שהן "מתלבשות צנוע". טיעונים אלה מראים דבר חשוב מאוד: יש נשים שאפילו לא יודעות שהן מוטרדות, וחושבות שהטרדה כרוכה בנגיעה בגופן.

הטרדה מינית איננה רק מלים שנאמרות, או מגע מיני. הטרדה מינית היא חלק מהחברה הגברית בכל העולם. היא קיימת מאחר שגברים חושבים שמותר להם להשתמש בכוח שלהם על מי שהם רואים כיצורים חלשים, ובעיקר משום שנשים לא מודעות לזכויותיהן, או שאינן יודעות שהן יכולות להשיב מלחמה ולנצח. MeToo איננו רק האשטאג, זה היה צעד שבעקבותיו צריכים לבוא צעדים נוספים. זהו קרב שכל אשה בעולם צריכה להיות חמושה לקראתו.

עביר איוב היא עיתונאית פלסטינית. היא בוגרת תואר שני בעיתונות ומדיה חדשה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו