לאיראן יש הרבה מה להפסיד: החשודה המיידית בתקיפת המכליות אינה החשודה הסבירה - המזרח התיכון - הארץ
פרשנות

לאיראן יש הרבה מה להפסיד: החשודה המיידית בתקיפת המכליות אינה החשודה הסבירה

טהראן שרויה במאבק מדיני אדיר כדי להבטיח שאירופה ורוסיה לא ייסוגו מהסכם הגרעין עמה. לכן, כל יוזמה אלימה מצדה - כמו תקיפת מכליות זרות במפרץ הפרסי - עלולה רק להחמיר את מצבה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו על רקע תמונת המכלית שנפגעה במפרץ עומאן, היום
שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו על רקע תמונת המכלית שנפגעה במפרץ עומאן, היוםצילום: Alex Brandon/אי־פי
צבי בראל

מי פגע בשתי מכליות נפט ליד עומאן? את מי הפגיעה הזאת משרתת ומה אפשר לעשות נגד התקיפות הללו? הנשיא דונלד טראמפ אמר בראיון לפוקס ניוז כי טהרן אחראית לתקיפה, לאחר ששר החוץ מייק פומפאו יצא בהכרזה דומה ביום חמישי. כמו כן, אתמול פרסם צבא ארה"ב סרטון שבו נראים אנשי משמרות המהפכה מפרקים מוקש מאחת המכליות שנפגעו, ותצלומים של המוקש לפני שהוסר.

בכך אין חידוש אבל אין לכך גם הוכחה חותכת. בכל התקיפות האחרונות שהיו במפרץ הפרסי בשבועות האחרונים איראן נתפשה באופן טבעי כחשודה המיידית. היא הרי זאת שאיימה שאם היא לא תוכל לשווק את הנפט שלה במפרץ גם מדינות אחרות לא יוכלו להעביר נפט במפרץ, היא איימה לחסום את מיצרי הורמוז והיא ממילא נמצאת על הכוונת של ארה"ב, סעודיה וישראל.

ראש ממשלת יפן שינזו אבה ונשיא איראן חסן רוחאני בטהראן, היום
ראש ממשלת יפן שינזו אבה ונשיא איראן חסן רוחאני בטהראן, היוםצילום: /אי־פי

אלא שההסבר הזה קל מדי. איראן שרויה במאבק מדיני אדיר לשכנע את מדינות אירופה ואת בעלות בריתה רוסיה וסין לא לפסוע במסלול הפרישה מהסכם הגרעין, בה בעת היא בטוחה שארה"ב רק מחפשת תירוץ לתקוף אותה. כל יוזמה אלימה מצדה עלולה רק להחמיר את מצבה ולקרב את העימות הצבאי ממנו היא חייבת להימנע.

איראן הודיעה שתפחית את מחויבותה להסכם הגרעין בכך שתעשיר יותר אורניום ברמה נמוכה ולא תעביר למדינה אחרת את עודף האורניום המועשר והמים הכבדים כפי שמחייב אותה ההסכם. מדיווחי הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית עולה שאיראן אכן הגבירה את קצב ההעשרה אבל לא באופן שעלול לתמוך בתוכנית גרעין צבאית. נראה כי לצד המאמצים הדיפלומטיים שלה, איראן מעדיפה לאיים בפגיעה בהסכם הגרעין עצמו ובכך להשיב לארה"ב באותה מטבע ולא להסלים את העימות להתכתשות צבאית.

החשודים האפשריים האחרים הם החותים בתימן, שממשיכים לפגוע במטרות סעודיות באמצעות טילים לטווח בינוני שפגעו השבוע בנמלי התעופה של אבהא וג'יזאן בקרבת הגבול התימני, וגרמו לפציעתם של 26 בני אדם. הם גם ירו בעבר טילים לעבר ריאד ופגעו במטרות במפרץ הפרסי.

מיקום הספינות

סעודיה בתגובה פתחה בהפצצה מסיבית בשטחים שבהם שולטים החותים בצפון תימן וייתכן כי הפגיעה במכליות היא תגובה על תגובה. אבל אם ההערכה זאת נכונה היא סותרת את מדיניותה של איראן ששואפת לנטרל את העילות לעימות צבאי במפרץ.

השאלה לפיכך היא אם לאיראן יש שליטה מלאה על כל פעולותיהם של החותים ואם הסיוע שהיא מעניקה להם יוצר אצלם מחויבות מוחלטת למדיניותה, או שהם רואים בהתקפות נגד מטרות סעודיות מערכה נפרדת, מקומית, שמנותקת משיקוליה של איראן. בחלק מן הפגיעות שיזמו החותים בעבר בשטח סעודיה הם נטלו אחריות לפעולותיהם וגם טרחו להסביר את סיבות התקיפה. לא הפעם.

בתימן פועלים תאים גדולים של אל־קאעידה ומאחזים של דאעש. לשני הארגונים יש חשבון ארוך עם סעודיה ולשניהם יש כנראה יכולות לבצע פיגועים בכלי שיט שנעים במפרץ הפרסי. באין מידע בדוק ומהימן על מקור הירי, מותר בינתיים להתעלם מן האפשרות שמדובר בפרובוקציה סעודית או אמריקאית כפי שאיראן רומזת, אבל כבר היו דברים מעולם. עם זאת מותר לתמוה מדוע מתקשים גורמי מודיעין שלרשותם מערכות איסוף מידע מן המשוכללות בעולם, לאתר ולקבוע מי ביצע את הפיגועים.

מכלית הנפט שהותקפה במפרץ עומאן, השבוע
מכלית הנפט שהותקפה במפרץ עומאן, השבועצילום: HANDOUT/רויטרס

סיכול פיגועים כאלה ללא מידע מודיעיני מדויק הוא משימה כמעט בלתי אפשרית, אבל גם אם ייוודע מי הם הגורמים האחראים, תעלה השאלה כיצד להגיב. אם יתברר שאיראן היא שיזמה או אפילו ביצעה את התקיפות הללו יוכלו כוחות צבא אמריקאיים וסעודיים לתקוף בסיסים ימיים של משמרות המהפכה שקיימים לחוף המפרץ הפרסי, למנוע מעבר של ספינות איראניות ולשכנע את מדינות אירופה לפרוש מן ההסכם בנימוק שהמשך הקשר עם איראן פירושו תמיכה בטרור בכלל ובטרור הימי בפרט. החשש הוא שתגובה צבאית כזאת תגרום לאיראן להסלים את תגובתה ולפגוע באופן גלוי במטרות אמריקאיות וסעודיות בנימוק של הגנה עצמית ושמירה על ריבונותה.

במקרה כזה מלחמה רחבת היקף נגד איראן עלולה להיות בלתי נמנעת. אלא שאין כל וודאות שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שחותר לחלץ את כוחותיו מכל מעורבות צבאית במזרח התיכון, באמת שואף לעימות שכזה שעלול לשאוב עוד ועוד כוחות אמריקאיים לזירה הרגישה הזאת. נתיב מילוט מן התרחיש הזה יחייב מאמצי תיווך אינטנסיביים בין איראן לבין ארה"ב, אבל כאן טמון קושי גדול למצוא מתווך סמכותי שיכול להפעיל מנופי לחץ על שני הצדדים. רוסיה וסין אינן מועמדות מקובלות, ויחסי האיחוד האירופי עם ארה"ב סובלים מצרבת.

נראה שכל הצדדים היו מרוצים אילו יכלו להלביש את האחריות לתקיפות הללו על החותים או על ארגוני טרור אחרים. לא שכנגד החותים יש לארה"ב או לסעודיה פתרונות קסם, רחוק מכך, המלחמה בתימן נמשכת כבר כחמש שנים ללא הכרעה צבאית, והגברת ההפצצות על ריכוזי הכוחות החותים עלולה רק להרחיב את מאמציהם להפגין את כוחם במלחמת טרור. אבל תקיפות נגד החותים פטורות מתג המחיר מדיני וצבאי שאותו תיאלץ ארה"ב לשלם במקרה שתחליט להגיב בעוצמה נגד איראן.

אם פיגועים ספורדיים בהיקף קטן מצמיחים דילמות מורכבות כל כך, אפשר אולי לחלום על מלחמה כוללת נגד איראן, אבל די להתבונן בכאוס העיראקי והאפגני כדי להיזהר מאד מן המסלול הקוסמי שבו חלומות כאלה הופכים לסיוט שנמשך עשרות שנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ