שנאת הטורקים כלפי הערבים בארצם מופנית עכשיו גם לפלסטינים

הגזענות הגוברת במדינה כלפי פליטים סורים ותיירים ממדינות ערב מתחילה לפגוע גם במהגרים מעזה, שעד כה זכו למעמד מיוחד. תורמים לכך גם המשבר הכלכלי ופוליטיקאים המסמנים את הערבית על השלטים כאיום על החברה

אסתר סולומון
איסטנבול
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עובדים במסעדה סורית באיסטנבול, החודש
עובדים במסעדה סורית באיסטנבול, החודש. במשך שנים חלמו פלסטינים ומתנגדי משטר בארצות ערב להגיע לשם, אך האמפתיה התאורטית של הטורקים התחלפה בשנאהצילום: AFP

לפני שנתיים הגיעה נסרין, אמנית פלסטינית בראשית שנות ה–20 לחייה, מעזה לטורקיה. איסטנבול נדמתה לה כ"מפתח לעולם" שדרכו תוכל להרחיב אופקים חברתיים ואמנותיים, ואולי גם להישפט סוף סוף על פי כישוריה ולא על פי מוצאה. התקוות התבדו במהרה. "הגזענות נגד ערבים נמצאת בכל מקום", היא אומרת היום, אחרי שנדרשה, לדבריה "להתחיל כאן את החיים מאפס, כמו תינוק". לחבריה מהבית היא אומרת שיפסיקו לחשוב כי החיים בחוץ קלים כל כך, ובינה לבינה היא עוד מהרהרת: "למה הם רוצים להיות פוגעניים כל כך? זה סוג של גזענות שמעולם לא הכרתי בעזה".

הגזענות הטורקית כלפי ערבים — שעד כה הופנתה בעיקר כלפי פליטים סורים שהגיעו לאיסטנבול — ניכרת בעת האחרונה גם ביחס כלפי הפלסטינים החיים בטורקיה. במשך שנים נחשבה טורקיה יעד מועדף למתנגדי משטר בארצות ערב, בזכות גישתה הליברלית באופן יחסי. איסטנבול היתה משאת נפש לפלסטינים רבים שנואשו מהתנאים האיומים בעזה. מוחמד שחאדה, פעיל חברתי פלסטיני המרבה לעסוק במצוקת התושבים ברצועה, אומר כי "הודות לקלות היחסית שבה אפשר לקבל אשרת תייר והשם שיצא לאיסטנבול כמקום התומך בפלסטינים, העזתים מניחים שיהיה להם קל יותר להתמקם בה ולהתחיל חיים חדשים". לדבריו, "העיר גם נחשבת לשער — אמנם מדומיין — לארצות אירופה". פעילים פלסטינים נוספים אמרו כי העם הטורקי אכן מזדהה עם המאבק הפלסטיני וגאה בעמדת הנשיא, רג'פ טייפ ארדואן, בסוגיה זו. אחרים ציינו כי יש לו אסטרטגיה דו־פרצופית: מצד אחד הוא תוקף בפומבי את ישראל על התעללותה בפלסטינים, מצד אחר הוא דואג בחשאי שהקשרים הכלכליים של ישראל וטורקיה לא ייפגעו.

פליטים סורים מספרים על מצבם, מתוך כתבה של רשת TRT הממלכתית בטורקיה

נסרין מספרת שבמשך שנותיה באיסטנבול היא בהחלט הרגישה את האמפתיה התאורטית של טורקיה כלפי הפלסטינים, בעיקר בגישת "האחים והאחיות" הנפוצה באיסלאם, בעמדה על המקומות הקדושים לאיסלאם בירושלים ובהשקפת העולם המשותפת על הזכויות הלאומיות של הפלסטינים. עם זאת, היא אומרת, לאהדה הטורקית כלפי הפלסטינים יש השפעה מצומצמת בחיי היומיום. מבחינתם היא עוד פליטה, והעובדה שהיא מדברת טורקית שוטפת אינה מסייעת לה. באותה נסיעה שבה פגשתי אותה אמר לי יועץ תיירות שמרבה לבקר באסיה כי הטורקים מסכימים על דבר אחד — האיום הגדול ביותר על טורקיה הוא הערבים.

"גוזלים את הפרנסה"

העוינות כלפי ערבים בטורקיה מכוונת לשני מוקדים: המוקד הראשון הוא תיירים ממדינות המפרץ שנתפסים כעשירים וכמתנשאים. הם נוהרים לאיסטנבול כדי לבזבז כסף בכל מקום, לעשות שופינג ולהשתיל שיער. תושבת אחד הרבעים השמרניים של איסטנבול, העוטה כיסוי ראש, אמרה לי שנוהגים לכנותם "בדואים עם מרצדס". ההתנהגות הוולגרית של חלק מהתיירים, החשים שחרור ממגבלות של מדינות המפרץ, בולטת לעין ומתקבלת בלגלוג. ארדואן נהנה לחבוט במנהיגיהם, בהם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שלדבריו "דת האיסלאם אינה שייכת לו". ברשתות החברתיות אפשר לראות סרטונים המשווים בין בקיאותו של ארדואן בקוראן לבקיאותו הפחותה של המלך סלמאן.

חנות בגדים באיסטנבול בבעלות פליט סורי שניזוקה בהפגנות בתחילת החודש
חנות בגדים באיסטנבול בבעלות פליט סורי שניזוקה בהפגנות בתחילת החודשצילום: AFP

חצי הגזענות הנוספים מופנים אל ציבור גדול יותר, עני יותר ונפיץ יותר מבחינה פוליטית: פליטי מלחמת האזרחים בסוריה. לפי האו"ם נמצאת בטורקיה אוכלוסיית הפליטים הגדולה בעולם — יותר מ–3.6 מיליון סורים. באופן רשמי רק כחצי מיליון פליטים סורים רשומים גרים באיסטנבול, מה שהופך אותה לעיר ה"סורית" השלישית בגודלה. זרם הפליטים העצום מגיע מהגבול המשותף בין שתי המדינות ומהסכם שחתמה טורקיה עם האיחוד האירופי ב–2016, ולפיו קיבלה פליטים תמורת כסף רב. לא היה מנוס מכך שהפליטים הרבים ישפיעו על החיים באיסטנבול, יפעילו לחץ על השירותים השונים בעיקר ויגבירו את התחרות על מקומות העבודה בעת שיש משבר כלכלי כבד בטורקיה.

ואכן, הפליטים התקבלו בברכה כ"אורחים" זמניים, אך כעבור זמן קצר עלה המתח בינם לבין מעמד הפועלים באיסטנבול, שאנשיו נדחקו החוצה מעבודות הדחק שלהם לטובת פליטים שלרוב אינם מחזיקים בהיתרי עבודה. המעסיקים ניצלו את מעמד הפליטים כדי לשלם להם פחות מהמקובל, ובשל כך ירדה רמת השכר במדינה. נסרין, המתגוררת לצד פליטים סורים רבים, אמרה כי השכר המשולם להם על עבודות שאינן דורשות מיומנות, כגון חלוקת עלונים במשך 12 שעות ביום, הוא קצת יותר מ–100 דולר לחודש (568 לירות טורקיות) — פחות משליש שכר המינימום בטורקיה (354 דולרים לחודש, שהם 2,013 לירות טורקיות), שגם הוא אינו מספיק לקיום.

הפליטים אמנם הזריקו אנרגיה לכלכלה הטורקית כשפתחו יותר מ–15 אלף עסקים חדשים — רבים מהם באיסטנבול — שהעסיקו, לפחות עד לאחרונה, כמעט 100 אלף בני אדם. אך אז נכנסה הכלכלה למיתון, ושיעור האבטלה בטורקיה כיום (רבע מהצעירים, 15% מכלל האוכלוסייה) הוא הגבוה ביותר זה עשור. בשנתיים האחרונות איבדה הלירה הטורקית 30% מערכה לעומת הדולר. עם התרחבות המשבר בשנה האחרונה האשימו אזרחים רבים את הפליטים בחוסר הביטחון הכלכלי, והם רואים בגל ההגירה תחרות לא הוגנת. משפטים כגון "הסורים גוזלים לנו את הפרנסה" היו מזמן לסיסמאות שגורות בהפגנות.

אשה סורית בשוק באיסטנבול, החודש
אשה סורית בשוק באיסטנבול, החודשצילום: AFP

מתח זה מועצם בסיוע פוליטיקאים פופוליסטים, בהם למשל סגן ראש המפלגה הלאומנית בטורקיה, IYI, שהכריז כי טורקיה בסכנה ליהפך ל"מדינה מזרח תיכונית". הסורים — מיעוט חלש וחסר ייצוג פוליטי — עומדים זמן רב במוקד רטוריקה של שנאת זרים ושל אלימות. בין השאר האשימו אותם הפוליטיקאים בצפיפות היתר באיסטנבול, באלימות ובלכלוך השורים בה, בשינוי אופי העיר עקב הפצת התרבות והשפה הערבית. מהגרת אחת סיפרה לי כי היא נמנעת משיחה פומבית בערבית מחוץ לשכונות שבהן יש רוב של דוברי ערבית. שחאדה סיפר כי אשתקד פתחה המסעדה העזתית המצליחה אל־טאבון סניף באיסטנבול. בסניף, שביקש לפנות אל הקהל הרחב ולאו דווקא לסועדים ערבים, הושקעו מאות אלפי דולרים — אך הוא נכשל כישלון חרוץ. מנהל המסעדה אמר לו שהטורקים פשוט לא רוצים לאכול ב"מסעדה ערבית". לאחרונה אף קבע משרד הפנים הטורקי כי אפשר להשתמש בערבית רק ברבע משטח השלטים התלויים מעל בתי עסק.

כלים במשחק הפוליטי

אפילו אכרם אימאמולו, ראש העיר החדש של איסטנבול, המתנגד לארדואן ונחשב "מגן הדמוקרטיה" בקרב רבים בטורקיה, אימץ שפה מפלה. בזמן מסע הבחירות הוא הבטיח שהסורים יישלחו הביתה, ל"סוריה בטוחה". שיח כזה סייע לו לנצח ברובע פאטי, מעוז של מפלגת השלטון שבו גרים רבים מהפליטים הסורים. דבריו משקפים דעה פופולרית: סקר שערכה אוניברסיטת בילגי ב–2017 מצא כי 86% מתושבי העיר (שאינם סורים) רצו שהסורים יחזרו הביתה בתום מלחמת האזרחים. בדרך לעצרת בחירות של אימאמולו לחשה באוזניי אישה שהיתה עטופה בדגל מפלגתו: "לזיין את ארדואן!" ומיד אמרה בקול רם: "לזיין את הערבים!" תוך שהיא מצביעה על שתי נשים שזיהתה כסוריות.

לאחרונה חזר אימאמולו בנאומו על נושא המרגיז רבים: בולטות השפה הערבית. "בכמה שכונות כבר אי אפשר לקרוא את השלטים שעל החנויות", אמר, "זאת טורקיה, זאת איסטנבול... הפליטים לא יכולים לשנות את מאפייניה של איסטנבול". עם זאת דחה את הביקורת על מדיניותו: "ההתנהלות של העירייה לא תהיה גזענית, אבל המצב לא יכול להימשך כמות שהוא. אם צריך אז מבודדים פליט במחנה, או מעבירים לו חינוך מחדש".

אכרם אימאמאולו לאחר ניצחונו, בחודש שעבר
אכרם אימאמאולו לאחר ניצחונו, בחודש שעברצילום: Lefteris Pitarakis/אי־פי

כעבור ימים אחדים נפוצה בוואטסאפ שמועה כוזבת על כך שפליט תקף נערה ברובע קוצ'וקצ'קמג'ה. בעקבות זאת תקפו התושבים פליטים סורים והרסו עסק בניהול אזרח סורי. אלימות מעין זו נפוצה בערים ובעיירות שבקרבת הגבול עם סוריה, שבהן הצפיפות של אוכלוסיית הפליטים היא הגדולה ביותר, והגיעה גם אל הערים הגדולות בטורקיה. לפני חמש שנים יידו התושבים המקומיים אבנים על בניין שבו התגוררו אזרחים סורים והעלו אותו באש, לאחר שוד שנעשה כביכול בידי אזרח סורי. לעתים מדווח על כנופיות של לאומנים קיצוניים ש"צדים" פליטים ברחובות ומכים אותם.

מעטים מתושבי איסטנבול יודעים מה עבר על הפליטים הסורים לפני שהגיעו למקלט באיסטנבול. ראקל סזר, עובדת בתעשיית התרופות בעיר, יודעת — היא היתה מתנדבת במחנה מעצר באחד מאיי יוון. סזר סיפרה לי כי עם חלוף החודשים במחנה, תקוות הפליטים לזכות בחיים חדשים התפוגגו — וייאושם הביא אותם לא פעם להתאבדות. דוגו סימסק, מומחה להגירה מאוניברסיטת קוק, הוסיף כי הפליטים הסורים בטורקיה נחשבים לרוב ל"פושעים, קבצנים, גנבים, נצלנים, זונות — כלים במשחק הפוליטי, ולא בני אדם אינדיבידואליים". למרות הציפייה שהפליטים יסתלקו מטורקיה, המציאות מורכבת יותר. הפליטים הסורים שוהים באיסטנבול כבר שנים והצמיחו בה שורשים. ילדיהם לומדים בבתי ספר, הם השקיעו בעסקים קטנים. למשפחות הפליטים נולדו 346,330 תינוקות. איך יחזרו למולדתם?

ובכלל, הגזענות העממית נגד הערבים איננה תופעה חדשה בטורקיה. תומך ותיק בארדואן סיפר לי שזה מתחיל כבר בבית הספר: ספרי ההיסטוריה מלמדים את הילדים שהערבים בגדו בטורקיה במלחמת העולם הראשונה. במערכת הפוליטית נהוג זה זמן רב צמצום קבוע של ההגדרה לאזרח טורקי "אמיתי". הלאומנים מדברים על "טורקים טהורים", מונח המשמש באופן מסורתי כדי לבדל כורדים ומיעוטים לא מוסלמיים, כמו ארמנים ויהודים, אבל כיום המונח הזה משמש לבידול הערבים המוסלמים.

חנות תכשיטים בבעלות סורית בקוצ'וקצ'קמג'ה, החודש
חנות תכשיטים בבעלות סורית בקוצ'וקצ'קמג'ה, החודשצילום: AFP

למרות זאת, נסרין העזתית אינה מצטערת שבאה לאיסטנבול. היא אומרת כי מאז הגיעה לעיר, בגיל 19, היא "התבגרה מאוד". אבל היא אינה רוצה להישאר. היא רוצה לחיות בחברה מכלילה יותר, חברה המעריכה מגוון, הרחק ממה שהיא מכנה "הדעות הקדומות הקיצוניות" של איסטנבול והלאומנות הגדלה והמתפשטת בטורקיה. אבל מאחר שארצות הברית ורבות ממדינות אירופה חוסמות את הכניסה לפליטים, החלופות שיש לה מעטות. כעת היא חוששת שהאנטגוניזם הגובר נגד הפליטים הסורים יביא לגירושה עם כלל הפליטים. היא חשה שהגזענות נגד ערבים כבר אינה מבטיחה יחס מיוחד לפלסטינים, וכל זה מביא אותה למסקנה אחת: "אמרתי לבני המשפחה שלי שלא יחשבו בכלל לבוא. אני לא יכולה לשאת את המחשבה שהם ייאלצו לסבול את המבטים ואת ההכפשה באוטובוס. איסטנבול צריכה להיות החלופה האחרונה שלהם".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ