דגים מתים ומים לא ראויים לרחצה: הזיהום מהמפעלים פוגע בחופים בתוניסיה

השפכים המוזרמים למפרץ תוניס מסכנים את בריאות תושבי האזור ופעילי סביבה מודאגים מעבודתם של מתקני הטיהור: "בדקנו את המים שמגיעים אליהם ושיוצאים מהם - ואין כמעט הבדל"

לוגו גרדיאן
גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אנשים מבלים בחוף של סוסה, בתוניסיה, בתחילת החודש. התקנות לא נאכפות כנדרש
אנשים מבלים בחוף של סוסה, בתוניסיה, בתחילת החודש. התקנות לא נאכפות כנדרשצילום: AMMAR AWAD/רויטרס

סמיר סדירי מתעקש ש"לא נשארו כמעט דגים. אלה שמצליחים לתפוס הם מזוהמים. אם אתה פותח את הקרביים שלהם, אתה יכול לראות שהתוכן שלהם שחור".

על רקע השיחות בין יושבי בית הקפה, לובנה בן עלי בועזא מהנהנת בהסכמה. "כשהייתי ילדה, ההורים שלי נתנו לנו לשחק על החוף כאן כל היום, לשחות במים — לעשות הכל. אלה היו פעם החופים הכי טובים. עכשיו אני לוקחת את הילדים שלי לחופים אחרים".

מחוץ לבית הקפה, תושבי לה גולט, פרבר דייגים קטן מצפון לתוניס הבירה, עוסקים בשגרת חייהם. היו אלה הימים הראשונים בחודש יוני, והחופים עדיין היו ריקים יחסית. המחזה הזה ישתנה לבלי הכר בהמשך הקיץ, כשמשפחות מתוניס רבתי יבואו לכאן בחיפוש אחר מפלט מהחום, ויתחרו על מקום בחופים הצפופים.

אנשים בחוף הים של סוסה, בתוניסיה, בתחילת החודש. גם הנהרות במדינה נפגעים מהשפכים
אנשים בחוף הים של סוסה, בתוניסיה, בתחילת החודש. גם הנהרות במדינה נפגעים מהשפכיםצילום: AMMAR AWAD/רויטרס

לא רק מי הים מול חופי לה גולט מעוררים דאגה. המצב במפרץ תוניס כולו מעורר את זעמם של פעילי סביבה, לנוכח השפכים הביתיים והתעשייתיים המוזרמים מהבירה, המונה כ–600 אלף תושבים. זאת, בנוסף לשפכים של נמלים ואזורי התעשייה הרבים האחרים שבמפרץ, המוזרמים לים מול תוניס, שפוגעים באוכלוסיות הדגים ומסכנים את בריאות האזרחים.

בעיות זיהום הסביבה אינן חדשות בתוניסיה. התעשיות הכבדות שלה פוגעות באיכות המים כבר שנים. אבל מאז המהפכה בה בשנת 2011, לפחות אפשר לנהל כאן שיח על השפעת התעשייה על הסביבה, גם אם לא נראה שהשינויים שהפעילים דורשים להנהיג ייושמו בקרוב.

באופן רשמי, כרבע ממי השפכים של תוניסיה ממוחזרים, ומופנים בין היתר להשקיית חוות חקלאיות. השאר, כ–247 מיליון קוב בשנה, מוזרמים ממתקני טיהור ישירות לים ולנהרות. לפי תקנות הסביבה, שפכים תעשייתיים צריכים לעבור תחילה טיפול במפעל, ולאחר מכן לעבור טיהור נוסף. ואולם, פעילי הסביבה אומרים כי התקנות לא נאכפות כנדרש.

יש שלושה מתקנים לטיהור מים המשרתים את האוכלוסייה באזור מפרץ תוניס: בראוד, בחלק הצפון־מערבי של המפרץ; בראדס, סמוך ללה גולט בצד המערבי; ובסולימן, אזור תעשייתי בדרום. שלושתם מופעלים על ידי Onas, חברה השייכת למשרד להגנת הסביבה ולפיתוח בר קיימא. לדברי פעילים, הם מסובסדים במידה רבה על ידי הלוואות מגופים בינלאומיים.

"זה מטורף", אמר לגרדיאן מורצ'ד גרבוז', יו"ר ארגון הסביבה הבינלאומי SOS BIAA. "בדקנו את המים שמגיעים למתקני הטיהור האלה ובדקנו את המים שיוצאים מהם, ואני יכול לומר שאין כמעט הבדל".

שפכים תעשייתיים וביתיים רבים בתוניסיה מוזרמים מאזורים נרחבים למתקני טיהור. בתוך המפרץ, התוצאות ברורות. "בדקנו את המים שנכנסים ואת המים שיוצאים בין 2016 ל–2017, והתוצאות עקביות", אמר גרבוז', מהנדס סביבה. "בין יתר הדברים מצאנו ריכוזים גבוהים של ניטרטים (חנקות), חלקיקי מנגן וזרחן, בנוסף לחיידקי קולי וסטרפטוקוקוס שמקורם בצואה — ושניהם קיימים בפסולת שמקורה באדם. כל הדברים האלה מזיקים לבריאות.

"הממשלה מכחישה את הממצאים האלה, אבל לא משתפת אותנו במתודולוגיה שלה, לכן קשה לומר אם ההכחשות שלה מהימנות", אמר גרבוז'. "הטיפול בשפכים בתוניסיה הוא ריכוזי. הכל עובר דרך Onas, כולל הלוואות הפיתוח שמגיעות, למשל, מהבנק העולמי, האיחוד האירופי והבנק הגרמני לפיתוח. הצגנו בפניהם את הממצאים שלנו. הם מודעים למה שקורה ויודעים שזה לא עובד, פשוט אין להם עניין בנושא". הוא הוסיף גם כי "נראה שלאף אחד לא באמת אכפת מהאיכות של מתקני הטיהור האלה. Onas, שמפעיל את המתקנים, הוא חלק מהמשרד להגנת הסביבה, ואתה יודעים מי אחראי לבדיקת היעילות של המתקנים? המשרד להגנת הסביבה", אומר גרבוז'.

וואפא חמדי, מתאמת מטעם ארגון הסביבה RAJ Tunisie, מותחת ביקורת חריפה לא פחות. "לא מדובר רק במפרץ תוניס", אמרה לגרדיאן. לדבריה, באזור עיר התעשייה ספקס, ובגאבס — הסמוכה לאגן של מכרה הפוספטים בגאפסה — יש חופים שלמים ש"אינם שמישים".

"גם רבים מהנהרות של תוניסיה נפגעים מהתעשייה הכבדה, למשל ממפעלים לייצור נייר", אמרה. "חומרים מזהמים מהתעשייה מגיעים לסביבה, פוגעים באוכלוסיות המקומיות ואז מוזרמים לים. הדגים מתים, במיוחד הגדולים שבהם. בכמה אזורים שורר מוות מוחלט". לדבריה, אין שום פיקוח באותם אזורים. "מפעלי תעשייה מזהמים יכולים להשליך את הפסולת שלהם בלי לטפל בה, משום שלא נעשות שום בדיקות ואיש אינו מחייב אותם לשאת באחריות", אמרה.

מאומה מכל זה אינו חדש ללובנה ולסמיר. הם ובני משפחותיהם מתמודדים כבר שנים עם תוצאות התגברות הזיהום במים. אולם במדינה שסובלת מאבטלה עמוקה ושמתקשה להתמודד עם עלייה מתמדת ביוקר המחיה, שניהם מודעים לצורך בתעשייה ובמקומות עבודה. עם זאת, בעיר החוף לה גולט, השינוי איטי. מחוץ לבית הקפה, לאורך החופים שטופי השמש, ילדים שוחים במים העכורים או קופצים למימי התעלות העתיקות בלה גולט, כפי שנהגו לעשות מאז ומתמיד. "אנשים באים לכאן, והם תמיד יבואו", אומרת לובנה.

המשרד להגנת הסביבה בתוניסיה לא השיב לבקשת הגרדיאן למסור תגובה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ