פרשנות |

לארה"ב יש תירוץ לצאת למלחמה נגד איראן, אבל היא פשוט לא רוצה

תגובת טראמפ להתקפה על מתקני הנפט בסעודיה מעידה שמבחינתו, לא מדובר בפגיעה ישירה באינטרסים האמריקאיים. אך היעדר תגובה יכניס את סעודיה, ארה"ב וגם את ישראל לבעיה

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דובר משרד ההגנה הסעודי מציג את שרידי המל"טים והטילים, השבוע בריאד
דובר משרד ההגנה הסעודי מציג את שרידי המל"טים והטילים, השבוע בריאדצילום: Amr Nabil/אי־פי

באופן נחרץ וללא שאלות מיותרות, הוגדרה בישראל התקיפה על מתקני הנפט בסעודיה כ"התקפה איראנית". הגדרה כזאת אמנם משרתת את המדיניות הישראלית — שמכוונת להשפיע על מדינות אירופה להתנתק מהסכם הגרעין — אבל אפילו שותפתה הווירטואלית של ישראל, סעודיה, מהססת מאוד מלקבוע שהמל"טים והטילים יצאו משטח איראן.

במסיבת עיתונאים השבוע, הציגו הסעודים את חלקי הטילים והמל"טים שנפלו באתר הנפט הגדול, אבקייק, וגרמו לירידה של כ–50% מייצוא הנפט מהממלכה. דובר משרד ההגנה הסעודי, הקולונל תורכי אל־מאלכי, הסביר כי שרידי הטילים והמל"טים מעידים על כך שהם מתוצרת איראן. לדבריו, גם זווית הפגיעה מוכיחה שהמסלול הבליסטי עבר מצפון לדרום ולפיכך הוא מסיק שלא הגיעו מתימן, אך הוסיף: "אבל אנחנו עדיין חוקרים מה היה מקום השיגור המדויק".

פומפאו ובן סלמאן בג'דה, בספטמבר
פומפאו ובן סלמאן בג'דה, בספטמברצילום: Mandel Ngan/אי־פי

על השאלה הקריטית, האם איראן היא זאת ששיגרה את הטילים והאם הם שוגרו משטחה, אין לסעודים או לאמריקאים תשובה, ונראה ששום איש מודיעין אינו יכול, או אינו רוצה, בינתיים, להוכיח את קיומו של אקדח מעשן איראני. בעוד החות'ים ממשיכים לדבוק בגרסה לפיה הם אלה ששיגרו את הטילים, איראן מכחישה כמובן כל מעורבות, ושר החוץ האמריקאי מייק פומפאו מגדיר את התקיפה כ"הכרזת מלחמה" — הצהרה מרחיקת לכת שלא לגמרי מתיישבת עם עמדתה של סעודיה.

בביקורו ביום רביעי בסעודיה, פסק פומפאו כי "זו היתה התקפה איראנית", אלא שהכרזה כזאת מציגה בפני ארה"ב וסעודיה דילמה קשה. היא עלולה לחייב את סעודיה לצאת למלחמה או לפחות להגיב באופן משמעותי לתקיפה, ובכך להיות אחראית לעימות שעלול לגרור את האזור למלחמה כוללת — כפי שאיים אתמול שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף. בה בעת, סעודיה שומעת וקוראת בקפדנות את ניסוחי ציוציו המפותלים של הנשיא דונלד טראמפ, לפיו "התקיפה נעשתה בשטח סעודיה" ולכן הסעודים הם אלה שצריכים להגיב. מבחינתו של טראמפ, זו איננה פגיעה ישירה באינטרסים הבטחוניים והלאומיים של ארה"ב, ש"למרבה השמחה איננה תלויה בנפט מבחוץ" כדברי טראמפ.

החשש האמריקאי

אמירה זאת מעלה את שאלת הגדרתה של ההגנה על מקורות נפט במזרח התיכון כאינטרס אמריקאי. מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, שבאה בעקבות כיבוש כווית על ידי עיראק, נשענה באופן כבד על הטיעון לפיו שליטת עיראק על הנפט הכוויתי והחשש מפני הרחבת השתלטותם גם על השדות הסעודיים מאיימת על האינטרסים האמריקאים. עכשיו, נראה כי הנפט איננו עוד חלק מעילות המלחמה הלגיטימיות שיחייבו את ארה"ב לצאת למלחמה. טראמפ הבהיר אמנם שיסייע לסעודים, אבל גם כתב שהוא לא הבטיח להם דבר. "יש לנו אופציות רבות, אבל אנחנו לא בוחנים אופציות עכשיו", אמר.

את תרומתו למאמץ המלחמתי העלה טראמפ בהכרזה כי הורה להטיל סנקציות נוספות על איראן, מבלי לפרט את טיבן ואת היקפן. אשר לתגובה צבאית רחבה יותר, טראמפ הבהיר לסעודים כי "אם אנחנו נחליט לעשות משהו, הסעודים יהיו צריכים להיות מעורבים מאוד, וזה כולל תשלום. הם יודעים זאת היטב". דבריו של טראמפ, ככל שהם משקפים מדיניות ולא רק תגובת ספונטנית, משרטטים את מתווה האסטרטגיה האמריקאית לפעילות צבאית נגד איראן בפרט ובמזרח התיכון בכלל. לפי מדיניות זו, מעורבות אמריקאית ישירה במלחמה נגד תוקפנות שמופנית כלפי בעלות בריתה איננה אוטומטית. היא תהיה מותנית, כפי שהובהר לסעודיה, בכך שהמדינה המותקפת היא שתחליט על התגובה ותוביל אותה, וככל שיידרש, ארה"ב תהיה מוכנה לסייע תמורת תשלום.

טראמפ בקליפורניה, ביום רביעי
טראמפ בקליפורניה, ביום רביעיצילום: Evan Vucci/אי־פי

הצגת התקיפה כעניין סעודי ולא כפגיעה באינטרס האמריקאי, דבריו של פומפאו לפיהם הוא מגיע לסעודיה כדי לשמוע מהסעודים "באילו תנאים הם רוצים להמשיך" וציוציו של טראמפ צריכים לעורר דאגה גם בקרב מקבלי ההחלטות בישראל. האם ישראל יכולה באמת לסמוך על כך שארה"ב תראה בתקיפתה של ישראל פגיעה ישירה באינטרס הלאומי והביטחוני האמריקאי, כזאת שתחייב אותה להוביל מלחמה נגד איראן או כל מדינה תוקפנית אחרת? או שהיא תקבע בנוחות שזה "עניין ישראלי" וש"תשמח לסייע". נכון, בינתיים מעמדה של ישראל בארה"ב שונה מזה של סעודיה, וקשריו ההדוקים של נתניהו עם טראמפ ועם הקונגרס איתנים ויציבים הרבה יותר מאלה של יורש העצר הסעודי, אבל אין לישראל שום ערובות לנצחיות מעמדה כבת טיפוחים אמריקאית.

התנהלותה של ארה"ב מול סעודיה יכולה לכאורה לחזק את מי שנלהב מהאפשרות לחתום על הסכם הגנה עם ארה"ב. ברית כזאת עשויה, לפחות על הנייר, להבטיח שארה"ב תתייצב לצדה של ישראל, אבל ישראל יכולה גם למצוא עצמה במעמדה של טורקיה, שחרף היותה חברה חשובה בנאט"ו היא לא הצליחה לשכנע את מדינות אירופה ואת ארה"ב לצאת למלחמה בסוריה כאשר הותקפה על ידי כוחות כורדיים וסוריים.

עשן עולה ממתקני הנפט שהותקפו בסעודיה, השבוע
עשן עולה ממתקני הנפט שהותקפו בסעודיה, בשבוע שעברצילום: Hamad I Mohammed/רויטרס

מעבר לכך, ברית הגנה עם ארה"ב עלולה גם להגביל את ישראל, אם תחליט לתקוף בעצמה את איראן ואף את תקיפותיה האקראיות על מטרות איראניות בסוריה ובעיראק. מאירת עיניים בהקשר זה היא התכתובת בטוויטר שהתנהלה השבוע בין הסנאטור לינדזי גרהאם, ידידו הקרוב של טראמפ, לבין הנשיא. "התגובה המדודה של הנשיא טראמפ על הפלת המל"ט האמריקאי נתפסה בעיני האיראנים כסימן ברור של חולשה", כתב גרהאם, ועל כך השיב לו הנשיא "לא לינדזי, זה היה סימן של כוח שכמה אנשים פשוט לא מבינים". במסיבת עיתונאים שקיים ביום רביעי הוסיף: "זה קל מאוד לתקוף, אבל אם אתם שואלים את לינדזי, תשאלו אותו איך הכניסה למזרח התיכון הסתיימה, ואיך הסתיימה המלחמה בעיראק".

עם עמדה כזאת, קשה לשער שטראמפ אפילו יעודד את סעודיה לתקוף בעצמה את איראן — בשל החשש שתגובה כזאת עלולה לגרור את וושינגטון להתגייס לעזרתה ולהסתבך במלחמה שטראמפ מלכתחילה מבקש להימנע ממנה.

מלחמה א-סימטרית ומתישה

הזהירות הסעודית מפני חשיפתו של אקדח מעשן איראני יכולה להיות מובנת על רקע ההכרה בכך שהיא עלולה למצוא עצמה לא רק ללא שותפות אמריקאית צבאית, אלא גם במחלוקת קשה עם בעלות בריתה במדינות המפרץ. איחוד האמירויות, שכבר הסיגה חלק מכוחותיה מתימן ושיקמה את יחסיה המסחריים עם איראן, מתנגדת לכל מהלך צבאי שעלול לפגוע בכלכלתה. כווית איננה מיישרת קו עם סעודיה, קטאר שרויה בקרע עמוק על הממלכה ומקיימת שיתוף פעולה הדוק עם איראן ושום מדינה ערבית אחרת לא הציעה לסעודיה סיוע צבאי למקרה שתחליט לצאת למלחמה נגד איראן.

אבל גם היעדר תגובה מכניס את סעודיה ואת ארה"ב לבעיה. התקיפה, בין אם בוצעה על ידי איראן, על ידי מיליציות שיעיות מתוך שטחה של עיראק או על ידי החותים, מבהירה היטב את טיב האתגר הצבאי שעומד בפני מי שיחליט לתקוף את איראן. לאיראן אין אמנם חיל אוויר משמעותי ולא כוחות ים ויבשה שיכולים להתמודד עם כוחות אמריקאיים, אבל היא מסוגלת לפגוע במטרות אסטרטגיות כמו מתקני נפט, בסיסי צבא, מכליות נפט וכלי שיט צבאיים, ולנהל מלחמה א־סימטרית מתישה לאורך זמן, ללא הכרעה ובעלות נמוכה יחסית.

רוחאני בישיבת קבינט בטהראן באיראן, ביום רביעי
רוחאני בישיבת קבינט בטהראן באיראן, ביום רביעי צילום: OFFICIAL PRESIDENT WEBSITE/ר�

אל מול השיקולים האמריקאים והסעודים הגלויים, קשה הרבה יותר להעריך כיצד תקיפות טקטיות ואסטרטגיות ישרתו את איראן בשאיפתה להסיר את הסנקציות מעליה, במיוחד לאור העובדה שאלו עלולות לאחד נגדה את מדינות האיחוד האירופי ואת ארה"ב. איראן דחתה את הצעתה של צרפת להעמיד לרשותה קו אשראי זמני של 15 מיליארד אירו, כהלוואת גישור שתאפשר לה להתמודד עם המשבר הכלכלי עד שיימצא פתרון מדיני. חמינאי ורוחאני גם הודיעו שלא יתקיים שום משא ומתן עם ארה"ב כל עוד הסנקציות בתוקף. התכנון לפגישה בין טראמפ לרוחאני בשולי העצרת הכללית של האו"ם החודש ירד גם הוא מהפרק על ידי איראן.

במקביל, איראן הודיעה כי תמשיך במהלכיה להפחית את מחויבותה להסכם הגרעין. היא אמנם לא פירטה מה יהיו צעדיה הבאים, אבל היא עלולה להגיע לנקודה שבה שארית בעלות בריתה ייאלצו להצטרף לסנקציות עליה ובמקרה הגרוע יותר, אף לתקוף את מתקני הגרעין שלה. האם איראן איננה קוראת היטב את המפה המדינית והפוליטית, או שהיא שבויה בתוך נרטיב פנימי אשר מטפח עמידה איתנה נגד ה"מדינות הבוגדניות" לצד תחושת עוצמה לאומית שנשענת על האמונה שכל העולם נגדה, המכתיב את התנהלותה המדינית. נרטיב זה מופיע כחוט השני בהצהרותיהם של מנהיגיה לאורך השנים ובכתיבה הפובליציסטית בכלי התקשורת שלה. אבל הוא נעדר כמעט לחלוטין מניתוחים וניירות עמדה מערביים, בעיקר אלה הממשלתיים, שעוסקים באסטרטגיה שיש לנקוט מול איראן. אלה מתמקדים ביכולות הצבאיות של איראן, במאחזיה במדינות ערביות ובתכנית הגרעין שלה. התוצאה היא שנרטיב מערבי ובעיקר אמריקאי וישראלי, פשטני, קליט ו"הגיוני" הוא זה ש"מסביר" את איראן ועל פיו נקבעת המדיניות כלפיה. הוא גם זה עלול להצית את המלחמה הבאה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ