פרשנות

מובארק, המנהיג המצרי שהכה את תחזיות קהילת המודיעין בישראל

איש בישראל לא ניחש שמובארק, האב טיפוס של הדיקטטור הפרו מערבי, ימות תשע שנים לאחר שהופל במהפכה. גם אם את עתידו של יורשו א-סיסי לא ניתן לחזות, להסכם השלום צפויה אריכות ימים

אנשיל פפר
אנשיל פפר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מובארק במוסקבה ב-2008
מובארק במוסקבה ב-2008צילום: MISHA JAPARIDZE,AP
אנשיל פפר
אנשיל פפר

ההתמודדות עם חילופי השלטון במצרים עם לכתו של חוסני מובארק היתה בראש רשימת האתגרים הגדולים של ישראל, בכל סקירה אסטרטגית שערכו בכירי מערכת הביטחון בעשור הראשון של המאה. קהילת המודיעין הישראלית עקבה באדיקות אחרי מצב בריאותו של הנשיא המצרי: כל שיעול, כל אשפוז, כל היעדרות בלתי מוסברת נבחנו. כשמובארק נפגש עם מנהיגים ישראלים, היה חבר בפמליה שתודרך על ידי רופאים כיצד לבחון תסמינים.

הדיאגנוזה היתה שמובארק גוסס מסרטן וימיו קצרים. מסקנה נכונה רק בחלקה. מובארק מת אתמול (שלישי) בקהיר, בגיל 91. התרחישים שהוכנו ליום שאחרי לכתו נעו מהמקרה הטוב (מבחינתה של ישראל לפחות) שאת מקומו יתפוס באופן מסודר שר המודיעין המשפיע עומר סולימאן, דרך האפשרות הפחות ברורה שבנו ג׳מאל יירש את מקומו, ועד לתסריט הבלהות של השתלטות "האחים המוסלמים". התרחיש בו מובארק ילך לעולמו תשע שנים לאחר שהודח במהפכה עממית ויעמוד לדין על רצח מפגינים ושחיתות, לרגע לא עלה בדעתם של החוקרים.  

מובארק היה מרכיב קבוע בנוף האזורי. אב הטיפוס של דיקטטור מזרח תיכוני פרו-מערבי. ובעיקר, הוא הבטיח מהרגע שהפך לנשיא, לאחר שאנואר סאדאת נרצח לצידו ב-1981, שהסכם השלום שחתם סאדאת עם ישראל ימשיך להתקיים. הוא יזכה להכרת תודה במשך 30 שנה מירושלים ומוושינגטון. אבל אף שלמובארק אכן הגיעו מחמאות, בתחילה, על כך שייצב את המצב במצרים לאחר רצח סאדאת, והמשיך בהסכם השלום, לא עשה זאת מטוב לבו. "הוא היה איש צבא קשוח שהכיר בכך שהסכם השלום הוא אינטרס מצרי", אמר האלוף במילואים עמוס גלעד, שצבר הרבה שעות בפגישות חשאיות עם מובארק.

מובארק ונתניהו בשארם א-שייח במצרים, ב-2010
מובארק ונתניהו בשארם א-שייח במצרים, ב-2010צילום: AP

בתשע השנים שעברו מאז שמובארק אולץ להתפטר על ידי חבריו הגנרלים, מילאו ארבע אנשים את תפקיד נשיא מצרים: תחילה היה זה הפילדמרשל מוחמד טנטאווי כנשיא זמני ולאחריו הנשיא הנבחר מוחמד מורסי. בעקבות ההפיכה הצבאית, שוב כיהן נשיא זמני, עדלי מנסור, וכעת – הנשיא הנוכחי עבד אל-פתאח א-סיסי. כל הנשיאים, לרבות איש האחים המוסלמים מורסי, שלא היה מסוגל אפילו לבטא את שמה של "ישראל" בציבור, נצמדו להסכמי קמפ דייוויד. הפרת ההסכם היתה פשוט מנוגדת לאינטרס הלאומי והאזורי של מצרים.

ישראל ראתה במנהיגים סאדאת ולאחריו מובארק מי שמבטיחים את ההסכם בין שתי המדינות אבל אף פעם לא חשבו על העם המצרי. היה אמנם תסכול מכך שמובארק מעולם לא ניסה לחמם את "השלום הקר", ושמשטרו באופן פעיל דיכא כל ניסיון להתקרבות אמיתית ביחסי המסחר והתרבות בין שתי המדינות. אבל כל עוד שמר על ההסכם, וחשוב מכל, שיתוף הפעולה הביטחוני השקט נשמר ואף שגשג, היו מרוצים בישראל.

נשיא מצרים א-סיסי בהלוויתו של מובארק בקהיר, היום
נשיא מצרים א-סיסי בהלוויתו של מובארק בקהיר, היוםצילום: AMR ABDALLAH DALSH/רויטר

כשמיליוני מצרים יצאו לרחובות בסוף ינואר 2011, בהתפרצות זעם שהיה עצור במשך כל כך הרבה שנים, ההנחה בישראל היתה שהכעס העממי כלפי מובארק יהיה גם על כך ששימר את היחסים עם ישראל. הסתובבתי באותם ימים בין המפגינים בקהיר ולא מצאתי אפילו מפגין אחד שכלל את השלום עם ישראל ברשימת התלונות הארוכה כלפי משטר מובארק. הם כעסו רק על נושאי פנים – כלכלה ודמוקרטיה. ישראל פשוט לא עניינה אותם. כולם התייחסו להסכמי השלום כעובדה מוגמרת, וגם כשנשאלו על כך, לא תמכו בביטולם. גם כשהאחים המוסלמים הגיעו לשלטון לתקופה קצרה, ישראל לא הייתה באג'נדה שלהם.  

מצרים, אומה ערבית גדולה, רעבה וענייה, עם אוכלוסייה צעירה גדולה ומובטלת שלא מסוגלת להאכיל; מצרים, שזקוקה נואשות לסיוע זר והשקעות בינלאומיות, לא העלתה על דעתה את ניתוק היחסים עם ישראל. היא גם היתה זקוקה לשיתוף הפעולה הצבאי כדי ללחום בהתקוממות האיסלאמיסטית בסיני.

מובארק בהלוויתו של ראש הממשלה יצחק רבין, ב-1995
מובארק בהלוויתו של ראש הממשלה יצחק רבין, ב-1995צילום: SANTIAGO LYON/אי־פי

ב-2 בפברואר 2011, לאחר שבוע של הפגנות, נשיא ארה״ב ברק אובמה הודיע רשמית שאמריקה נוטשת את בעל בריתה הוותיק ושהחלפת השלטון ״חייבת להתחיל עכשיו״. הוא עשה זאת למרות הפצרותיהם של בנימין נתניהו ושל מנהיגים פרו-אמריקאיים אחרים באזור, שהתחננו אליו שימשיך לתמוך במובארק. אובמה טעה לחשוב שבמצרים יתקיים תהליך דמוקרטי מסודר. במקום זאת, מצא עצמו כעבור שנתיים, כשהוא נאלץ להסכים להפיכה צבאית נגד מורסי ולתמוך בא-סיסי, רודן קשוח אף יותר ממובארק.

למובארק, שהתנייד בין בית המשפט, לבית החולים הצבאי, ואפילו לאגף הרפואי בכלא, זה כבר לא עזר. בתי המשפט בסוף זיכו אותו ואפשרו לו לחיות, ללא השפעה, בביתו הפרטי. סולימאן, היורש המועדף, שבאופן אירוני היה זה שהודיע לעם המצרי על התפטרותו של מובארק, מת זמן רב לפניו ב-2012. כעת, אף חוקר מודיעין לא רוצה להסתכן בתחזיות לגבי כמה זמן ישרוד הנשיא הנוכחי א-סיסי, גנרל אלמוני בעת הדחתו של מובארק, שאיש לא הימר עליו כנשיא לעתיד – עכשיו בשלטון.

אם יודח, זה יהיה כנראה בידי חבורת הגנרלים שמחזיקים במושכות השלטון, שיגיעו למסקנה שהוא כבר לא מספק את הסחורה. מה שכבר הרבה פחות מוטל בספק הוא שגם הנשיא הבא של מצרים יתמיד ביחסים עם ישראל. האם יועיל לעם המצרי? זו כבר שאלה אחרת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ