מהתיירות המצרית המפוארת נותרו רק חושות הרפאים של סיני

אחרי התהפוכות הפוליטיות קיוותה מצרים שהמוני תיירים זרים יחזרו לנפוש באתריה. אולם איום הטרור שמציב דאעש מותיר את החנויות ריקות ואת אלה שמתפרנסים בעיקר מתיירות - מובטלים

תמר ברס
מצרים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תיירים בודדים בדרום סיני, בתחילת החודש
תיירים בודדים בדרום סיני, בתחילת החודשצילום: אי־פי
תמר ברס
מצרים

גל הפיגועים ששטף באחרונה את מצרים השאיר את קהיר נבוכה. לאחר כל מכה — התרסקות מטוס התיירים באוקטובר, גל של ביטולי טיסות והפיגועים בשבוע שעבר בהורגאדה ובקהיר — הצהירה ממשלת מצרים שהיא תהדק את האבטחה. כך, באמצע הלילה, שיירת אוטובוסים באורך קילומטר־שניים, שנסעה מקהיר לסיני, עמדה שלוש שעות במחסום. מכל אוטובוס יורדים הנוסעים ומוציאים את כל המזוודות מתא המטען. החיילים בודקים מזוודה מזוודה. בשלב מסוים המחסום נסגר לתנועה, הנוסעים מחכים כשעתיים לפתיחתו מחדש, ואז ממשיכים — לעיירות הרפאים של סיני.

בדהב, עיירת הנופש הפופולרית והמתוירת, עומדות עשרות חנויות מזכרות זו ליד זו. כשני רחובות ארוכים של תכשיטים, בגדים הודיים ותיקים צבעוניים. חנות אחת הגדילה לעשות והציבה שועלים מפוחלצים כדי לבלוט, אבל אף קונה לא בא. כל החנויות מחכות לתיירים, אבל אין. המוכרים עומדים בפתחן של חנויות ריקות, בטיילת ריקה. אחרי שבועיים של שהייה במקום כל יום נראה אותו הדבר: שניים־שלושה תיירים עוברים בטיילת ברגע נתון, והמוכרים מתחננים ומציקים להם: "אתה יודע כמה זה עולה? אני אתן לך מחיר מצוין!".

בדואי נח בתוך חושה נטושה בדרום סיני, בתחילת החודשצילום: אי־פי

אולם מבין התיירים המעטים שהגיעו, הרוב אינם התיירים הרגילים — משפחות וקבוצות מאירופה שבעבר הציפו את המקום. עכשיו אלה "היפים" עם ראסטות ושרוואלים קרועים מחודשים של נדודים חוצי־יבשות. תרומתם הכלכלית מצומצמת, ורובם הגיעו למטרה אחת: להשתתף באסיפת הריינבו הבינלאומית.

הריינבו מתקיים כל שנה, מאז שנות ה-60, במקום כלשהו בעולם. מדובר בהתאספות בינלאומית שנמשכת כשלושה שבועות, בדרך כלל בלב היערות או במדבר, ומטרתה לעודד שלום, אהבה, הרמוניה וחופש. אפשר למצוא שם מגוון אנשים — היפים, נוודים, נודיסטים, נגני רחוב, מתבודדים, אמנים, אנשי קומונות, קופצי פסטיבלים, דיירים קבועים בסצינה הרוחנית, טבעונים, אורגניים, אוכלי ירקות חיים, ועוד.

אסיפת ריינבו רגילה יכולה למנות אלפי אורחים ולהשתרע על פני קילומטרים, אבל כאן יש רק 100. הרבה תקוות תלו בריינבו הזה. זה היה הריינבו הראשון שהתקיים במצרים, ומהראשונים במדינה מוסלמית. הוא תוכנן חודשים לפני אירועי הטרור, בהנחה שהמצב ישתפר ולפחות התרמילאים יחזרו. אבל מסתבר שגם לתרמילאים תפרנים יש העדפות בתחום הביטחוני, ורוב הריינבואים הדירו את רגליהם מסיני. "יש יתרון גדול במספר הקטן, זה יוצר אווירה יותר אינטימית", אומרים המשתתפים, ובהם עשרות ישראלים ממשפחת הריינבו הישראלית.

השוטרים שמחים קצת פחות. כמה מהם מופיעים בתום מסע משולב הכולל ג'יפים, גמלים והליכה, מנסים להבין את קומץ התמהונים שנחת להם במדבר, בתקופה הכי מתוחה. כשהם לא מוצאים שום איום מיוחד, וגם לא סיבה להזיז כוחות לתוך קניון נידח חסר גישה למכוניות, הם עוזבים, אבל ממשיכים לעכב במחסומים את שאר המשתתפים. אלה עוקפים את המחסומים בסירות פרטיות, עוברים ליד חושות־חוף שגם הן ריקות מאדם, וממשיכים. בגלל האורחים החדשים, הגסט האוסים הזולים שבתוך דהב ממשיכים לקבל אורחים, אבל מלונות התיירים כמעט ריקים מאדם. בשבועיים של שהייה במלון, מתמלא בערך חדר אחד ביום, ולפעמים גם זה לא.

צילום: אי־פי

15 מיליון תיירים נהגו לבקר במצרים עד פרוץ המהפכה ב-2011. אחרי התאוששות אטית, המספרים הגיעו ל-9 מיליון ב-2014. למרות זאת, גם בתקופה האחרונה, לפי הדו"ח האחרון של הוועידה העולמית לתיירות ונסיעות, התיירים תרמו 13% מהתוצר המקומי הגולמי של מצרים. אחת מכל עשר משרות במצרים היא בתחום התיירות. במדינה שבה אחוזי האבטלה הרשמיים הם 12.8, קשה לדמיין כיצד עובדי התיירות, בייחוד בסיני הפריפריאלית, יצליחו למצוא פרנסה אחרת. עיקר התיירות מגיעה לדרום סיני ושם נמצאים שליש מהמלונות.

"עכשיו חזרתי מסיני", אומר תושב מקומי בקהיר, "עד עכשיו לא יכולתי להרשות לעצמי חופשה בסיני מכיוון שהיא יקרה ומיועדת לתיירים. עכשיו, עם שמועות על 200 מלונות שנסגרו בשארם א־שייח, יותר זול לבלות בסיני ויותר מצרים יכולים לממן את זה". "היו פה הרבה תיירים פעם?", נשאלת אחת המוכרות, שהדלפק שלה צופה על הטיילת הריקה. "קשה לקרוא לזה הרבה", היא עונה, "היתה מהפכה, ואז עוד מהפכה, והתיירות אף פעם לא התאוששה לגמרי. אבל כן, היו יותר תיירים בשנה שעברה".

גם מעבר הגבול בטאבה ריק. תורים כבר לא קיימים שם, והמעבר לוקח כעשר דקות. עם מעבר הגבול הסתיימה שהייה שנייה במצרים. הקודמת היתה ב-2014, וכמו אז גם עכשיו — הנואשות מורגשת בכל מקום. במרכזי שירות אפשר למצוא אקדמאים העובדים 12 שעות ביום תמורת גרושים, בתי הקפה מלאים בצעירים מובטלים, ומוכרים מתחננים לקונים. צעירים שהשתתפו במהפכה כדי להשיג יותר זכויות והזדמנויות כלכליות רואים איך המציאות מידרדרת, ועכשיו יש גם דאעש. בתיירות בדרך כלל נדרשות שנתיים של שקט מוחלט כדי שתהיה התחלה של התאוששות. נשאלת השאלה אם זה בכלל יקרה בשנים הקרובות.

תמר ברס היא כותבת־תרמילאית

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

ח"כ רינאוי-זועבי ולפיד בפגישה, היום

חדשות היום, 22 במאי

בית החולים איכילוב, ב-2021

משרד הבריאות: הגבר שאושפז באיכילוב אומת כחולה באבעבועות הקוף

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"