בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאיש כבר לא איכפת מהתוצאות

לעומת המערכה הקודמת ב-2009, האזרחים איבדו אמון בממשל ואין אף מועמד שמציע אלטרנטיבה שתטיב עם האזרחים. התקווה תגיע מהאמנים שמתעקשים ליצור בתוך הרפובליקה האיסלאמית

9תגובות

אני זוכרת היטב את מערכת הבחירות של 2009. בפעם הראשונה מאז שעזבתי את איראן ב-1989, עקבתי אחר המתרחש שם במתיחות ועניין. שהיתי באותה התקופה בשיקגו וראיתי כיצד גולים איראנים שעדיין החזיקו בדרכון, הלכו לקונסוליות כדי לבחור. לרובם ככולם היתה דעה מגובשת ורצון לתרום לניצחון הירוקים בראשות מיר חוסיין מוסאווי. היה נדמה שמוסאווי, בעל העמדות המתונות, יביא לשינוי. אף אחד לא טעה לחשוב שמדובר בשינוי קיצוני, אך האזרחים, כמו המהגרים והפליטים, מצאו בו מעט תקווה. תקווה שהמצב הכללי ישתפר במעט, תקווה שהמשטר יהיה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו