למודי אכזבות, אך לא חסרי תקווה

בוגרי מהפכת 1979 והצעירים שהשתתפו במחאת 2009 מפוכחים ביחס לשלטון, ומביטים בחמלה על ההתקוממות במצרים

לינה אתאללה, גרדיאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
לינה אתאללה, גרדיאן

רחוב ללהזר היה פעם מרכז חיי לילה סואן בלב טהראן. מקבץ צבעוני של מועדונים ובתי קפה שבו בילה דור טרום מהפכת 1979. כל אלה נעלמו מאז מהנוף ופינו את מקומם למראות אפרוריים יותר: חנויות למוצרי חשמל, זהות כמעט, שורה ארוכה וחדגונית של מכשירים, תגי מחירים וקונים מזדמנים.

בעיני איברהים, עיתונאי כבן 50, המראות הללו הם השתקפות הולמת של הנוסטלגיה שקיימת באיראן לימי טרום המהפכה והאכזבה מהשלטון השמרני, ערב הבחירות לנשיאות. “כל הנברשות בחנויות האלה היו תלויות פעם במועדוני הלילה. עכשיו הן בתוך בתים וחנויות, זהו שינוי סמלי. אנשים שותים אלכוהול בתוך בתיהם ומתפללים במרחב הציבורי כדי לקבל עבודה. בעבר, אנשים נהגו להתפלל בבתיהם ולשתות במועדונים”, הוא אומר, “אם רוצים לסכם את מה שקרה כאן, אפשר לומר שמה שהיה פומבי הפך לפרטי ושמנהגי החברה התהפכו”.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ