בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מילון הבחירות לנשיאות בארה"ב

מ"אובמקייר" ועד "מסיבת התה" - כל המונחים שצריך להכיר לקראת הבחירות לנשיאות, יום לפני יריית הפתיחה של המרוץ הרפובליקאי באיווה

6תגובות

כמו בכל תקופת בחירות בארצות הברית, מתמודדים לנשיאות ותומכיהם נוטים להשתמש בהגדרות דרמטיות ("אלה הבחירות הכי גורליות במהלך חיינו"), לפזר הבטחות ולחזר אחר בוחרים. לפניכם מספר ביטויים שבולטים בשיח מערכת הבחירות האמריקאית, לצד תופעות חדשות שנמצאות במרכז המרוץ הנוכחי.

אובמקייר - רפורמת הבריאות של הנשיא אובמה, בשמה המלא "חוק ההגנה על המטופלים וטיפולי הבריאות הנגישים", שהקונגרס (אז עדיין בשליטת הדמוקרטים) העביר במארס 2010. מבחינת אובמה, הרפורמה היתה נסיון לספק ביטוח בריאות לעשרות מיליוני אמריקאים שלא היו מכוסים. מבחינת השמרנים, היא היתה תחילתו של נסיון מגונה להלאים את מערכת הבריאות של ארה"ב. החוק אותגר בבתי המשפט עם מעל 20 תביעות כנוגד את החוקה. רוג'ר וינסון, שופט מפלורידה, כתב בפסיקתו נגד הרפורמה כי "אם כפיה היתה פתרון, היינו יכולים לפתור את בעיית דרי הרחוב על-ידי חוק המחייב את כולם לקנות בתים". כל המתמודדים הרפובליקאים לנשיאות הפכו את ביטול "אובמקייר" להבטחה מרכזית בקמפיין הבחירות שלהם - כולל מושל מסצ'וסטס לשעבר מיט רומני, שדווקא העביר רפורמה דומה במדינה שלו (כעת טוען רומני שמדובר במקרה שונה, שכן ההחלטה שעברה במדינתו מהווה החלטה עצמאית של מדינה ספציפית, ולא כזו שנכפית על-ידי הממשל הפדרלי המרכזי).

ריק פרי בסרטון בחירות נגד "אובמקייר"

אוטובוס – הכוונה אינה לתחבורה הציבורית הנפוצה בארה"ב, אלא לדרך החביבה על הרפובליקאים להאשים את אובמה בהפקרת ישראל, בעלת הברית ש"הושלכה מתחת לגלגלי האוטובוס.

בנוסף, אוטובוס ככלי רכב הוא ברירת המחדל של המועמדים שרוצים להתחבר לעם (במיוחד במדינות הראשונות להצביע בפריימריז), כשישנם מתחרים רבים על אותם הקולות. למועמד לנשיאות ברק אובמה יש יתרונות רבים בתור הנשיא המכהן, שלא צריך להתחרות על תשומת הלב של התקשורת, אך דווקא יכולתו להסתובב באוטובוס (המשוריין) בין אירועי הבחירות היא מוגבלת ביותר.

אי-אף-פי

איווה - בתור המדינה הראשונה שמצביעה בבחירות המקדימות, איווה עם כ-3 מיליון תושבים בלבד, זוכה לביקורים ממושכים ומושקעים של כל מועמד לנשיאות שמכבד את עצמו. באיווה בכלל לא מדובר בפריימריז, אלא ב"כינוסים מפלגתיים" - הליך שבו במקום לבוא לקלפי למספר דקות, המצביעים הרשומים מגיעים למקום התכנסות, מתיישבים על כסאות, מנשנשים ומקשקשים, מקשיבים כשעתיים לנאומים של המתמודדים או נציגיהם, ורק אז רושמים את שם המועמד המועדף עליהם על פיסת נייר, ושמים בסל או ארגז מקושטים.

ה"כינוסים המפלגתיים" (caucuses) באיווה לא מספקים למתמודדים לנשיאות ולו קול אחד של נציגי המדינה לוועדה הרפובליקאית הארצית שתתכנס לבחור במועמד הרשמי של המפלגה לנשיאות, אך הם מספקים הרבה התלהבות לתקשורת, שעוקבת אחרי הפוליטיקאים שמחזרים אחרי המצביעים בברים, בתי קפה, חוות ומועדוני גמלאים, ואחרי העם שמשפיל את המתמודדים החלשים, עם התייצבות של חמישה אנשים לאירוע.

אשה - לא מונח נפוץ בלקסיקון הבחירות הנוכחיות, וזאת למרות שתומכי הילרי קלינטון הקימו באינטרנט אתר המחתים אנשים על עצומה הקוראת לה להתמודד מול ברק אובמה. 18 רפובליקאים הכריזו על כוונתם להתמודד לנשיאות ארה"ב ב-2012, כולל כמה שאת שמותיהם מעולם לא שמעתם (והם גם לא הוזמנו להשתתף באף עימות טלוויזיוני). ביניהם היתה אשה אחת בלבד - חברת הקונגרס ממינסוטה מישל בקמן. למרות הרייטינג הראשוני המרשים וביצועים מלאי בטחון בעימותים הטלוויזיוניים, קרנה ירד והיא נדחקה לשולי המרוץ ותחתית הסקרים. כשהילרי קלינטון התמודדה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ב-2008, היו שתהו האם אמריקה מוכנה לנשיאה אשה. בבחירות הנוכחיות, התשובה לשאלה האם המפלגה הרפובליקאית מוכנה למתמודדת אשה, נראית חד-משמעית.

"הסתערות על אסמים" (barnstorming) – התרוצצות המועמדים לנשיאות בין עשרות או מאות אירועי בחירות, בעוד הם מנסים לקושש כל קול, במיוחד בתקופת הבחירות המקדימות, כשהקולות בכל מדינה יחסית מעטים, והתחרות קשה.

התחייבות (pledge) - התחייבות בכתב של מועמד לתפקיד נבחר לקדם נושא מסוים, או לחלופין, להתנגד לו בכל דרך.

הפרה של הבטחות בחירות היא תופעת לוואי נפוצה של כניסה למשרד הנחשק. בכל זאת, מועמדים רפובליקאים רפים חתמו על שורה של התחייבויות בתחומים הכלכליים והחברתיים: מההתחייבות לצמצום הגרעון ועד להתחייבות שלא להכיר בנישואי ההומואים, ואפילו התחייבות להישאר נאמן לבן הזוג (עליה חתמו ריק סנטורום ומישל בקמן במסגרת התחייבות רחבה יותר של "מנהיג המשפחה").

>> בחירות 2012: סיקור נרחב

ריק סנטורום, שיאן החתימות על התחייבויות שונות, אמר שהוא גאה בכך, כי "הבטחה בכתב חזקה יותר מהבטחה שבעל-פה". לדבריו, הוא לא רק חותם על ההתחייבויות, אלא גם מקיים אותן, והוא "המתמודד הכי שמרן במרוץ הזה". חתימה על ההתחייבויות של קבוצות אינטרס שונות נחשבת לנסיון להתחבב עליהן, או לכל הפחות למנוע ביקורת במקרה של סירוב. בבחירות המקדימות למפלגה הרפובליקאית, רק מושל יוטה לשעבר ג'ון הנטסמן סרב לחתום על אף התחייבות.

באוגוסט 2011, הנשיא ברק אובמה אמר במפגש עם הציבור באטקינסון שבאילינוי, שהוא יימנע מלחתום על ההתחייבויות, ולהערכתו גם הפוליטיקאים האחרים לא צריכים לעשות זאת, משום שהם צריכים לקבל החלטות על סמך האינטרס של הציבור, ו"לא התחייבות שהם חתמו בשביל איזו קבוצת אינטרס או שתדלן או איזה ארגון".

ועדי-על לפעולה פוליטית (Super-PACs) - ועדי הפעולה הפוליטית שמקימה קבוצת לחץ כדי לגייס כספים למסע בחירות של מועמד או מפלגה מסוימת פועלים בכל מערכת בחירות, אך אלה הבחירות הראשונות לנשיאות עם שחקנים חדשים שמשכתבים את כללי המשחק: ועדי העל לפעולה הפוליטית. הם נוצרו החל בקיץ 2010, בעקבות תיק התביעה של הארגון השמרני speechnow נגד וועדת הבחירות הפדרלית.

הפסיקה קבעה שאין מגבלות על תרומות של תאגידים ואיגודים למימון מודעות ותשדירים פוליטיים לגופים שרשמית אינם קשורים לקמפיינים של המועמדים, אולם בפועל עושים עבורם את העבודה המלוכלכת. תשדירים של ועדי העל לפעולה הפוליטית תוקפים את היריבים של המועמד, בעוד הקמפיין הרשמי שלו מתמקד במסרים החיוביים, וכך התדמית שלו לא נפגעת. לעתים עומדים בראש ועדי הפעולה הפוליטית מקורבי המועמד, כך שאין באמת חשש מכך שהמסרים "העצמאיים" לא יתואמו עם הקמפיין. למרות שהוועדים חייבים לדווח על התורמים שלהם לוועדת הבחירות הפדרלית, להבדיל מוועדי הפעולה הפוליטית הרגילים, וועדים מהסוג החדש לא יכולים לתרום כסף ישירות למועמד. עד סוף שנת 2011, 263 קבוצות מהסוג הזה גייסו יחד מעל 32 מיליון דולר. במקרה של חלק מהמועמדים, וועדי העל לפעילות הפוליטית השקיעו יותר כסף בתשדירים התומכים במצע שלהם מאשר הקמפיינים הרשמיים של המועמדים. הנשיא אובמה הזהיר בעבר שתרומות בלתי מוגבלות של התאגידים לפוליטיקה בדרך זו מהווים "סכנה לדמוקרטיה", אך דמוקרטים כמו הרפובליקאים עושים שימוש בשיטה החדשה.

סרטון בחירות התומך במיט רומני, מטעם ועד הפעולה הפוליטית Restore Our Future

מסיבת התה - תנועת המחאה השמרנית, שנטולת מנהיגות או מצע ברורים, צמחה על בסיס זעם כלפי מצב הכלכלה האמריקאית, פחד מ"ממשלה גדולה" ו"השפלתה" של ארה"ב בזירה הבינלאומית. התנועה שאלה את שמה מאחד האירועים שהחלו את מלחמת העצמאות של ארה"ב: ב-1773 השליכו תושבי בוסטון למי הנמל 342 ארגזי תה, במחאה על מדיניות המיסוי של הממשל הבריטי, והאירוע זכה לשם "מסיבת התה של בוסטון". היא השפיעה תחילה על בחירות האמצע לקונגרס ב-2010, ובחודשים האחרונים על הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקאית. בבחירות האמצע נציגים של התנועה הצליחו להביס כמה פוליטיקאים רפובליקאים מכהנים. בבחירות המקדימות לנשיאות, היא השפיעה על ריבוי המתמודדים השמרנים מאוד. סממן נוסף להשפעת "מסיבת התה" הוא עליית הפופולריות של המועמד הליברטריאני לשעבר רון פול, שלמרות נסיונות לדחוק אותו לשוליים צובר פופולריות בקרב הרפובליקאים בסיבוב הנוכחי של הבחירות. יש הטוענים ש"מסיבת התה", שגוררת את המפלגה הרפובליקאית לקצה הימני, מחבלת בסיכויי המועמד שלה לזכות בקולות המצביעים הבלתי-תלויים מהמרכז, כשעמדות רוב המתמודדים הרפובליקאים קיצוניות מדי בשביל לשכנע מצביעים מן המיינסטרים.

מועמד גנרי - לא ברור אם הנשיא אובמה היה צריך להעלב או לשמוח מכך שהתחרות ההיפותטית מאיימת יותר מזו האמיתית, אך במשך חודשים סקרים ניבאו למועמד הרפובליקאי הגנרי נצחון על פני אובמה - בעוד המועמדים האמיתיים, למעט מיט רומני לפרקים, לא באמת היוו איום עבורו.

מקומות עבודה - לאחר שחצה את קו ה-10%, שיעור האבטלה בארה"ב התחיל לרדת. עם זאת, בנובמבר הוא עדיין עמד על-8.6%, ואף נשיא מאז פרנקלין דלנו רוזוולט לא נבחר מחדש עם שיעור אבטלה כה גבוה. הנשיא אובמה מדגיש שוב ושוב ש"יצירת מקומות עבודה" עומדת בראש סדר העדיפויות שלו, ואילו מי שמסתמן כיריבו המרכזי, מיט רומני, לא מפספס אף הזדמנות להזכיר את הרקע העסקי שלו, שיכול לשכנע בוחרים שיש בידיו מתכון ליצירת מקומות עבודה.

מתלבטים - מספר רפובליקאים בולטים החליטו לוותר על ההשתתפות בבחירות לאחר תהליך ארוך של פיזור רמזים, בדיקת סיכוייהם במרוץ, וקרקס תקשורתי סביב סקרים עוד בטרם הודיעו על כוונתם להתמודד. הסקרים ניבאו למושל ארקנסו לשעבר מייק האקבי ניצחון על אובמה או לפחות תיקו, אך במאי 2011 הוא הודיע ש"כל הגורמים אומרים לי - 'לך על זה', אך הלב אומר לי - 'לא'". אוקטובר 2011 הפך לחודש המרוכז ביותר של הודעות מטעם "התותחים הגדולים", שלא ישתתפו במרוץ הפעם. ראש העיר של ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני הודיע שלא יתמודד בבחירות כי "מאוחר מדי להכנס למרוץ". באותו החודש מושל ניו-ג'רזי קריס קריסטי הודיע שלמרות שהוא שקל ברצינות להתמודד, "עכשיו זה לא הזמן שלי". מושלת אלסקה שרה פיילין פיזרה לא מעט רמזים שהיא כן תתמודד, ואף אמרה ש"הגיע הזמן שאשה תהפוך לנשיאת ארה"ב". אך ב-5 באוקטובר היא הודיעה ש"אחרי הרבה תפילות ומחשבה רצינית", היא לא תנסה להפוך למועמדת המפלגה הרפובליקאית לנשיאות, משום ש"המשפחה שלי באה קודם". איל ההון דונלד טראמפ מסתמן כזוכה בתחרות המתלבטים. במאי 2011, טראמפ הודיע שהוא לא יתמודד לנשיאות. שבוע לאחר מכן, הוא סייג את דבריו ואמר שהוא לא פוסל התמודדות, כי "המדינה כל כך חשובה, וזה חיוני שנבחר את האדם הנכון, וכרגע אני לא רואה את האדם הזה". בדצמבר 2011, הוא פרש מהמפלגה הרפובליקאית ולא פסל אפשרות שיתמודד לנשיאות בתור מועמד עצמאי.

צירים - פסטיבל הדמוקרטיה האמריקאי ססגוני כמו שהוא מסורבל, והמועמד הרשמי של המפלגה לנשיאות נבחר בכינוסים המפלגתיים ובבחירות המקדימות. על כן, מטרת כל מתמודד היא לגייס תמיכת רוב פשוט של צירים לוועידת המינוי הארצית של המפלגה (ועידת המינוי של הרפובליקאים תתכנס באוגוסט בטמפה שבפלורידה, ואילו ועדת הדמוקרטים תתכנס בראשית ספטמבר בשרלוט שבצפון קרוליינה). חברי המפלגה בכל מדינה זוכים לייצוג יחסי בהתאם לגודל האוכלוסיה. הרכב המשלחות השתנה לאורך השנים בעקבות תלונות נגד חד-גוניות של המשלחות שאינן משקפות את תומכי המפלגה. ישנם צירים שמייצגים מחוזות בחירה של הקונגרס במדינה, יש צירים שמייצגים את אחת מהמדינות, והמפלגה הדמוקרטית הגדילה להוסיף גם סוג שלישי של צירים: "צירי-על" - מנהיגים מפלגתיים הכוללים חברי קונגרס, מושלים מטעם המפלגה, חברי הוועד הדמוקרטי הארצי ומועמדים לשעבר לנשיאות. ההנחה היתה שבגלל שמדובר באנשים שאינם מחויבים להצביע למועמד מסוים (גם אם הביעו תמיכה באחד המועמדים), יהיה להם משקל גדול בבחירות המקדימות המערבות קרב צמוד (כפי שזה היה ב-2008 בהתמודדות בין ברק אובמה להילארי קלינטון). במפלגה הרפובליקאית גם קיימים צירים "לא מחויבים" שלא מתמנים בכינוסים המפלגתיים או בבחירות המקדימות, אך לא נהוג בה להשתמש בכינוי "צירי-על". המועמד הרפובליקאי יצטרך לגייס קולות של 1144 צירים כדי להפוך למועמד הרשמי של המפלגה באוגוסט‬.

תארים - בנסיון להוכיח את כשירותם להוביל מדינה, המתמודדים מקפידים להדגיש את התארים וההישגים שלהם. ג'ון הנטסמן שימש בתפקידו האחרון כשגריר ארה"ב לסין, אך בקמפיין שלו מתעקשים שיכנו אותו כ"מושל", ולא "שגריר", בעקבות התקופה בה כיהן בתור מושל מדינת יוטה, הן משום שמדובר בתואר בכיר יותר, והן משום שהוא מטשטש את העובדה שהנטסמן מונה לתפקיד השגריר על ידי הנשיא מהמחנה היריב, ברק אובמה. ניוט גינגריץ' מחליף תארים בהתאם לאירוע. ככלל הוא מעדיף את התואר "יו"ר בית הנבחרים", אך אנשיו מקפידים להזכיר שהוא בעל תואר דוקטור בהיסטוריה. כל ספרי ההיסטוריה שגינגריץ' כתב עד כה מוקדשים להיסטוריה "אלטרנטיבית", אך הם זוכים לפופולאריות בתקופה בה אמריקה מלאת חרדות לגבי העתיד ומתרפקת על העבר - החל מתקופת האבות המייסדים וכלה בכהונתו של הנשיא רונלד רייגן. כשמציקים לו לגבי בגידותיו בשתי הנשים הראשונות שלו, גינגריץ' ממהר להגדי עצמו בתור "סבא בן 68", בעל נסיון ש"למד דבר או שניים בחיים".

כשהמועמדים הרפובליקאים מתייחסים כשהם מתייחסים לכישוריו, הכשרתו ונסיונו של יריבם ברק אובמה, הם מעדיפים לעתים קרובות לשכוח גם את שלוש השנים שבילה בתפקיד נשיא ארה"ב, ואת תקופת כהונתו בסנאט הארצי והסנאט המקומי במדינת אילינוי, וטוענים שהנסיון היחיד שיש לו הוא בתור "רכז קהילתי".

גם פניות המתמודדים לתומכיהם בדיוור הישיר באינטרנט יכולות לספק מידע על נסיונות המועמדים להתחבר לבוחרים הפוטנציאלים. ברק אובמה נוהג לפנות לתומכיו בשמם הפרטי, ולפתוח את מכתבו במילים "מישל ואני". חבר הקונגרס רון פול מתחיל בשם פרטי בתוספת "היקר". חברת הקונגרס מישל בקמן מעדיפה לפנות לתומכיה (ותורמיה) בתור "עמיתי השמרן". ג'ון הנטסמן מעדיף "חברים", ואילו מיט רומני מסתפק ב"חבר".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו