בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

והפרחים לאדלסון

מרחץ הדמים נגד רומני הצליח

דר' קרוליינה אמרה לא לרומני הרחמן, והעדיפה את גינגריץ' הפייטר, שבלוחמנותו המתריסה נגע בנימי הנפש העמוקים של המצביעים הדרומיים

47תגובות

מלכודת החוכמה המקובלת וסכנת תופעת העדר הודגמו היטב בדרום קרוליינה אמש, כשניצחונו המוחץ של ניוט גינגריץ' בפריימריז הרפובליקאים מחץ גם את הנחות היסוד שהיו מוסכמות על כולם אך לפני מספר ימים. בניגוד להערכות, התברר שניצחונו של מיט רומני איננו וודאי, שהבוחרים לא בהכרח רואים בו את המועמד בעל הסיכוי הרב ביותר להביס את נשיא ארה"ב ברק אובמה בנובמבר, ושהמאבק על המועמדות הרפובליקאית לנשיאות לא יהיה בהכרח קצר וקולע, כפי שמקווים ראשי המפלגה. היא יהיה ארוך, מתיש ובעל פוטנציאל נזק גבוה.

את הישגו המרשים של גינגריץ' אפשר לזקוף גם, אך לא רק, לזכות כספו של שלדון אדלסון, שאפשר ליושב ראש בית הנבחרים לשעבר לשרוד את כישלונותיו באיווה ובניו המפשיר ולצאת למתקפת נגד ארסית ויעילה נגד רומני בדרום קרוליינה. אבל גינגריץ' חזר שוב לזירה גם בזכות כישוריו הרטוריים והופעותיו המרשימות בשני העימותים הפומביים שנערכו בשבוע שעבר, בהן מיצב את עצמו כמי שאיננו חושש מתכתיבי ה"פוליטיקלי קורקט", איננו נרתע מזלזול מופגן בשחורים, מצליח להדוף בקלות את הרכילויות על נישואיו הקודמים, ובעיקר שש אלי קרב אל מול אויב הציבור מספר אחד בעיני השמרנים האדוקים: התקשורת הליברלית, האליטיסטית והדפיטיסטית.

בלוחמנותו המתריסה, נגע גינגריץ' בנימי נפש עמוקים של המצביעים הרפובליקאים הדרומיים. אלה אינם מוכנים להסתפק במועמד מתון וחסר כריזמה כמו רומני, גם אם יש לו אולי סיכוי תאורטי למשוך מצביעים עצמאיים מהמרכז. המצביעים הרפובליקאים זועמים על אובמה, חשים כלפיו שנאה עזה ורוצים לראות דם, לפחות רטורי: הם מעדיפים להטיל לזירה פייטר חסר עכבות שהוא "אחד משלהם" וש"יכניס" לנשיא השחור ולאליטות התומכות בו. הם רוצים לא רק לנצח את אובמה אלא גם להשפילו עד עפר, ורומני מצטייר פחות ופחות כמי שמסוגל לספק להם את הסחורה.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

רויטרס

בניגוד לגינגריץ' התוקף, רומני נקלע בימים האחרונים למגננה מבולבלת שערערה את הקונצנזוס בדבר "בחירותו" (electability) העדיפה. יוקרתו של רומני נפגעה לאחר שהתברר שלא הוא ניצח על חודם של קולות ספורים באיווה, אלא ריק סנטורום. הוא גם ספג מהלומות קשות מסרטוני התעמולה של גינגריץ' שתקפו את "הקפיטליזם החזירי" שלו, כשעמד בראש חברת השקעות "ביין". אבל הוא בעיקר הזיק לעצמו כשידע רק לגמגם לנוכח הדרישה שיחשוף את דו"חות מס ההכנסה שלו וכשפטר כ"כסף קטן" את הכנסותיו מהרצאות, שהסתכמו בשנה שעברה, כך התברר, בכמעט 400 אלף דולר. רומני הצטייר לפתע כעשיר מידי, כמנותק מידי, ובעיקר כחנון מדי כדי לייצג את הרפובליקנים הכועסים.

ניצחונו של גינגריץ' טורף את הקלפים לקראת ההתמודדות הבאה בפלורידה, בעוד עשרה ימים - וגם מטריף את דעתם של ראשי המפלגה הרפובליקאית ואנשי ממסדה. אלה בזים לגינגריץ' עוד מהימים שהדיחו אותו למעשה מתפקיד יושב ראש בית הנבחרים בסוף שנות ה-90 ומשוכנעים גם היום שרוב האמריקאים סולדים מגינגריץ', ולא יצביעו עבורו בהתמודדות מול אובמה. התחושה, הם יודעים, הדדית לגמרי, לאחר שבמהלך השבוע החולף קרא גינגריץ' למצביעים בדרום קרוליינה לדחות את רצון "הממסד הרפובליקאי הליברלי" להכתיב למפלגה מועמד מטעמם.

אחד הפרשנים אמר אמש שניצחונו של גינגריץ' עתיד ליצור פאניקה מוחלטת בממסד המפלגתי ואולי אף להביא ל"מלחמת עולם", במידה וראשי המפלגה יחליטו שיש לעצרו בכל מחיר, כולל קידום מועמד שיוצנח מלמעלה בוועידת המפלגה באוגוסט.

בחירות 2012 - סיקור מיוחד

רויטרס

לבסוף, צריך להזכיר שבפלורידה צפויה להתפתח תחרות קשה בין רומני, גינגריץ' וסנטורום – בהיעדרותו הבולטת של המועמד הרביעי, רון פול - על ליבם ועל קולותיהם של המצביעים היהודים הרבים. בימים הקרובים נשמע בוודאי הצהרות תמיכה רבות בישראל ובתביעותיה הצודקות ביהודה ושומרון, לצד דברי זלזול בוטים בערבים בכלל ובפלסטינים בפרט, שהוגדרו לאחרונה על ידי גינגריץ', כזכור, כ"עם מומצא".

בהקשר זה ראוי לציין שבנאום הניצחון שלו אמש, טרח גינגריץ' להודיע פעמיים על כוונתו להציב חזון של "ייחודיות אמריקאית" אל מול "החזון הרדיקלי של סול אלינסקי". אלינסקי, בן למהגרים יהודים דתיים מרוסיה, נודע באמצע המאה הקודמת כאבי תורת ההתארגנות הקהילתית של פעילים שחורים, כמחבר מניפסט חברתי שכותרתו "כללים לרדיקלים", וכמי שהשקפותיו השפיעו עמוקות על הנשיא אובמה.

אזכורו החוזר של אלינסקי, בעל השם היהודי למהדרין, כאנטיתזה ל"אמריקה השורשית" עוררה אצל ידידי מרק בייקר, אקדמאי וסופר מוערך באוסטרליה, תחושה של אי-נוחות ואסוציאציה היסטורית להסתה אנטישמית קלסית בה מוצב היהודי כ"אחר" החותר תחת חוסנו של הלאום. למיטב ידיעתי אין כל ראיה לכך שגינגריץ' אנטישמי, אבל אצל רבים ממצביעיו האוונגליסטיים, ההערצה העיוורת לישראל יכולה בהחלט לדור בכפיפה אחת עם סלידה ובוז כלפי יהודים "מסורתיים", בעיקר אמריקאים, שהצביעו, כמה צפוי, עבור אובמה- הסוציאליסט הרדיקלי שאין לו אלוהים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו