בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגינגריץ' שגנב את דרום קרוליינה

2תגובות

ניו יורק

"זה לא נגמר עד שזה לא נגמר", קבע מאמן הבייסבול האגדי יוגי ברה, והמרוץ הרפובליקאי לנשיאות, כך מתברר, לא רק שלא נגמר - הוא רק עכשיו מתחיל.

ניצחונו המוחץ של ניוט גינגריץ' בבחירות המקדימות בדרום קרוליינה בסוף השבוע טורף את כל הקלפים, סותר את כל התחזיות ומקרב את התגשמות הסיוט ממנו חוששים ראשי המפלגה: עימות ארוך, מתיש וארסי שיועיל, בסופו של דבר, בעיקר לברק אובמה. את המהפך המפתיע אפשר לזקוף הן לזכות המנצח והן לגנות המפסיד.

לאחר שתרומתו הנכבדה של שלדון אדלסון אפשרה לו לשרוד לאחר תבוסותיו באיווה ובניו המפשייר, השכיל גינגריץ' לנצל את שני העימותים הטלוויזיוניים שנערכו בשבוע שעבר כדי למצב את עצמו כניוט, הלוחם בדרכים, שאיננו נרתע מה"פוליטקלי קורקט", איננו מהסס לשגר רמזים מעליבים כלפי המיעוט השחור, הודף בקלות את הרינונים והרכילויות על נישואיו הקודמים ובעיקר - שש אלי קרב מול אויב הציבור מספר אחד של המצביעים השמרניים: התקשורת הליברלית, האליטיסטית והתבוסתנית.

לרומני, לעומתו, היה שבוע מהגיהנום. הופעותיו בעימותים הפומביים היו אנמיות, תגובותיו להאשמות על היותו קפיטליסט חזירי היו מבולבלות, ניסיונותיו להתנער מתדמית המיליונר המנותק היו פתטיים. כשגמגם משהו בתגובה לדרישה שיפרסם את דו"חות מס ההכנסה שלו במלואם, וכשפטר את 400 אלף הדולרים שהרוויח בשנה שעברה כשכר מרצים כ"לא הרבה כסף", אפילו יועציו התחילו להבין שהאיש בצרות.

בניגוד לגינגריץ', שיחסיו עם ראשי המפלגה הרפובליקאית בנויים זה שנים על תיעוב הדדי, רומני הוא מועמד מובהק של הממסד. הוא מתון בעמדותיו, רגוע בהופעותיו ונחשב לבעל הסיכויים הטובים ביותר למשוך מצביעי מרכז עצמאיים. אבל התכונות הללו היו לו לרועץ, לפחות בדרום קרוליינה. לא רק שהמצביעים השמרניים תומכי מסיבת התה מחפשים מועמד שקרוב אליהם אידיאולוגית, הם רוצים מישהו שיהיה מוכן להיכנס לזירה, ללכלך את הידיים, לבוז לכללי המשחק ולשבור לאובמה את העצמות.

המצביעים הללו מתעבים את אובמה עד עמקי נשמתם, ולכן לא מספיק להם לנצח את הנשיא הדמוקרטי - הם שואפים להשפילו עד עפר.

גינגריץ', הפייטר חסר המעצורים, עונה על מאווייהם הרבה יותר מרומני החנון. גינגריץ' מגיע עכשיו לפריימריז שייערכו בפלורידה בשבוע הבא כשהמומנטום מאחוריו וקופתו מתמלאת מזומנים, בעוד רומני, שמועמדותו נחשבה עד שלשום ל"בלתי נמנעת", נדחק לפינה וחייב לנצח. אחרי שהתברר שהוא נוצח באיווה, הובס בדרום קרוליינה וגבר, למעשה, רק בניו המפשייר, שם היה המשחק מכור לטובתו, רומני חייב להוכיח מחדש את ההנחה שרק הוא יכול, ודווקא במדינה רב גונית כמו פלורידה, שכל מועמד רפובליקאי חייב לנצח בה כדי שיהיה לו סיכוי לגבור על אובמה בבחירות הכלליות.

ליד השניים עדיין ניצב ריק סנטורום, שזוהרו אמנם דעך אחרי ניצחונו המטאורי באיווה אך הוא בונה על חולשתו של רומני ועל נטייתו הידועה של גינגריץ' למעוד בגדול דווקא כשהצלחתו בשיא. ולא צריך לשכוח את רון פול, חביבם של הצעירים, היחיד מבין ארבעת המועמדים שנראה כמי שעושה חיים ונהנה מהמרוץ.

פול, כמובן, יהיה גם היחיד שלא ישתתף בחגיגת תמיכה שצפויה להיפתח בימים הקרובים, כשהמועמדים האחרים יישבעו אמונים לישראל ולמדיניותה הימנית בניסיון לצוד את לבותיהם ואת קולותיהם של המצביעים היהודים המבוגרים החיים בהמוניהם בפלורידה.

אי-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו