בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרפובליקאים חוששים: רומני יתרסק ויגרור עימו את המפלגה

מועמד ברירת המחדל של המפלגה עבר את המכסה המותרת של טעויות, הסתבכויות וסתירות פנימיות. אם המפולת לא תיעצר, גם הרוב המוצק של הרפובליקאים בבית הנבחרים יעמוד בסכנה

147תגובות

רפובליקאים נאמנים הסתערו השבוע על התקשורת השמאלנית, שעטה על כל שטות שמיט רומני פולט ומנפחת אותה לממדים מפלצתיים; הם הטילו ספק במהימנותם המדעית של סקרים, המתעדים את נפילתו מדחי אל דחי; הם שכנעו עצמם, בשיטת ה"גם זו לטובה", שמאסון לאסון הם עוד יגיעו לניצחון; והם מתפללים עכשיו, כשקלטת פיראטית מאיימת למוטט לחלוטין את מועמדותו, שרומני יזכה לנס משמיים, לתחיית המתים, לאל מן המכונה שיחלץ אותו במעט הזמן שעוד נותר מן הבור העמוק שאותו חפר במו ידיו ובהבל פיו.

בחירות 2012 בארה"ב: כל הדיווחים, הסקרים, הפרשנויות

רומני איננו המועמד הראשון לנשיאות היורה לעצמו ברגל ברגע מכריע של המאבק על הנשיאות: ג'ון מקיין עשה זאת כשהשעה את הקמפיין שלו ב-2008 בגלל המשבר הפיננסי, עד שהתברר שאין לו מה לעשות בזמן שהתפנה; בוב דול בן ה-73 גמר את הקריירה כשנפל מהבמה בבחירות 1996 והצטייר כזקן מול קלינטון הצעיר; מייקל דוקאקיס הגחיך עצמו לדעת כשהצטלם בצריח של טנק בבחירות 1988 ונראה כמו מיקי מאוס במדים; וג'רלד פורד התעקש בשיא המלחמה הקרה ב-1976 שפולין איננה נשלטת על ידי הסובייטים, וסופו נגזר.

ההקלטה החשאית של רומני שנחשפה השבוע

אבל נדמה שעוד לא היה מתמודד שהקמפיין שלו הוא כמו נוח בשבע שגיאות, שמספר מעידותיו גדול מעצם מהלכיו, שכל יוזמה שלו מסתיימת בתוך שעות ספורות במפח נפש, בהודעת תיקון, במסיבת עיתונאים שבה הוא מסביר שלא הובן כהלכה ושתוצאתה בדרך כלל היא הכפלת הנזק. והדבר מתמיה שבעתיים כשמדובר בפוליטיקאי ותיק ומשופשף המתמודד לנשיאות ברציפות מאז 2007, מי שנחשב למנהל מבריק ולמוח פיננסי מן המעלה הראשונה, שבמו ידיו צבר הון אישי של רבע מיליארד דולר.

ביידיש נהוג להדגים את ההבדל בין שלומיאל לשלימזל בכך שהמלצר ששופך את המרק הוא שלומיאל, והלקוח שעליו נשפך המרק הוא שלימזל, אבל רומני הוא שניהם גם יחד בריבוע, מי שבימים האחרונים מעורר התלבטות האם צריך לצחוק ממנו לפני שמרחמים עליו או להפך. השדרים והפובליציסטים תומכי הדמוקרטים מתנפלים עליו בחמת זעם, בסיוע אגפי מצד מאוכזביו השמרנים המתרבים, אבל מי שחוגג באמת הם הקומיקאים והסטיריקנים, ובראשם צמד החמד ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר שמצליפים ברומני מדי ערב בהנאה גלויה וכמעט סאדיסטית בעודם מתפללים שלא ייגמר לעולם.

כך שבנוסף להצטיירותו כעשיר מנותק ומתנשא שלבו גס באנשים קשי יום וב-47 האחוזים מן האמריקאים שאינם משלמים מס ותלויים באובמה לרווחתם, כפי שהתבטא בפני עשירים כמוהו ששילמו 50 אלף דולר לראש כדי להשתתף בארוחה שבה הוקלט בחשאי; ומעל מעבר לעמדות הקשוחות והניאו-שמרניות שהוא מביע בנושאי חוץ, לרבות ישראל והמזרח התיכון, המזכירות לרבים את ימי ג'ורג' בוש שרוב האמריקאים עדיין לא מתגעגעים אליהם; וגם אחרי שכולם הבינו שרומני הוא דוקטור לזגזגנות, שנקט כבר כמעט כל עמדה אפשרית, מימין לשמאל, כמעט בכל נושא תחת השמש - הבעיה העיקרית שלו היא שהגדיש את הסאה ועבר את המכסה המותרת של טעויות, הסתבכויות, סתירות פנימיות וכשלים לוגיים. ברגע שרומני הפסיק להרתיע או להפחיד או להיחשב ליריב שקול והפך לדמות נלעגת שקשה לקחת אותה ברצינות - אז החלה צניחתו החופשית, בדרך למטה, לקראת התרסקות.

אם זה לא ייעצר, הרפובליקאים מתחילים לחשוש, רומני עוד יגרור עמו את המפלגה כולה; אם רצף האירועים השליליים הפוקדים אותו יגיע לכדי מה שהסוציולוגים מכנים "נקודת מפנה" וירידתו בסקרים תהפוך למפולת, לא רק שהרפובליקאים לא יזכו בבית הלבן, שהיה אמור ליפול לידיהם כפרי בשל, ולא רק שהדמוקרטים ימשיכו להוות רוב בסנאט, כפי שהדברים נראים כבר עתה, אלא שגם הרוב המוצק של הרפובליקאים בבית הנבחרים יעמוד בסכנה. מה שהיה אמור להיות ניצחון בלתי נמנע ונקמה שאין מתוקה ממנה עלול להפוך לתבוסה צורבת ובלתי נסלחת שתרדוף את הרפובליקאים במשך שנים ארוכות. במקרה כזה, רומני בוודאי יעדיף שהאדמה תיפער פיה ותבלע אותו, ובכך יגלם היטב את האירוניה המוסתרת בביטוי הידוע "עשיר כקורח". רפובליקאים רבים, בעיקר הדתיים שבהם, עדיין מאמינים שתפילותיהם ייענו ושרומני עתיד לחולל את האימא של המהפכים שיסתום את הפה אחת ולתמיד לכל המומחים והפרשנים למיניהם. בנימין נתניהו, יותר מכל אחד אחר, יכול לעודד את ידידו מנוער רומני, עם ניסיונו ב-1996, כשהפסדו לשמעון פרס היה גמור וחתום ונעול, רק שברגע האחרון שכחו להודיע על כך לבוחרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו