בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיט רומני רוכב על גלי הטוויטר

יותר מעשרה מיליון הציוצים בזמן העימות הראשון בין אובמה לרומני העצימו את ניצחונו של המועמד הרפובליקאי, ושלחו את יריבו להיערך לקרב הבא

19תגובות

במהלך תשעים הדקות של העימות הגורלי בין ברק אובמה למיט רומני צוייצו 10,500,000 מסרים בטוויטר, כמעט 120,000 לדקה, או 2,000 לשנייה. בכל ציוץ אפשר להכניס מקסימום 140 תווים, כך שאין שם מקום לניואנסים, או לגווני אפור, או למצד אחד ומצד שני. וכדי לעורר תשומת לב, הציוץ חייב להיות חד-משמעי, יצירתי ומגרה.

רק כ-15% אחוזים מהאמריקאים משתמשים בטוויטר, אך ביניהם אפשר למצוא שיעור ניכר של פרשנים, בעלי טורים, בלוגרים וקובעי הדעה, המחליפים ביניהם רשמים בזמן אמת ומזינים האחד את השני בשידור חי. כך הפכה זירת הטוויטר לכור ההיתוך המרכזי לפרשנות אינסטנט וליצירת "חשיבת יחד" של קובעי דעת קהל האמריקאית. משם מופצת הבשורה המאוחדת למדיה החברתית, שהשפעתה הולכת וגדלה, לאתרי האינטרנט, לתחנות הרדיו והטלוויזיה וגם, באיחור ניכר, לעיתוני הבוקר ולמגזינים השבועיים.

המרוץ לנשיאות 2012 - סיקור מיוחד >>

הטוויטר משמש כמכפיל ומשלש כוח לעוצמתם ולחד משמעיותם של דעות והלכי רוח, במיוחד במקרים שבו כולם מרוכזים באירוע יחיד, מרכזי ומתפתח. כך, עוד בטרם כבו האורות באולם באוניברסיטת דנוור שבו נערך העימות, ההפסד של אובמה הפך בתפיסה הקולקטיבית למפלה, וכמו כדור שלג, התגלגל ממפלה לתבוסה, מתבוסה לאסון ומאסון לקטסטרופה חסרת-תקדים. סקר מקוון שערכה חברת גוגל גילה שבמהלך העימות רוב קטן סבר בכלל שאובמה מנצח, ורק בסופו העניק את הניצחון לרומני, באחוזים בודדים בלבד. אבל עד הבוקר, עם רוח גבית חזקה מהטוויטר, הפייסבוק ודומיהם, כבר נוצר הקונצנזוס הקטלני שרומני ניצח בנוק אאוט ושאובמה נותר מחוסר הכרה על הקרשים, בקושי נושם.

כל ההיסטוריונים והסטטיסטיקאים המלומדים שהוכיחו לפני מעשה שעימותים לעולם אינם מביאים למפנים כה דרמטיים היו כגנרלים שנערכים למלחמה הבאה בכלים של המלחמה הקודמת. נכון שכבר ב-2008 שימשו האינטרנט והפייסבוק את הקמפיין של אובמה, אבל בהשוואה להיום מדובר הרי בתקופת האבן: ב-2008 היו לפייסבוק 100 מיליון חברים, היום מיליארד; לטוויטר היו מיליון משתמשים, היום פי 200; ב-2008 המדיה החברתית שימשה בעיקר לצרכי חברה ועדיין לא תפקדה כשופר חדשות, כקובעת טרנדים, כאמפליפאייר עיקרי של תופעת ודעות.

העימות בין אובמה לרומני

עצם נצחונו של רומני לא הפתיע - הוא כבר הוכיח בפריימריז הרפובליקאים את יכולותיו הרטוריות, בעוד אובמה מעולם לא נחשב למוצלח במיוחד בעימותים אחד על אחד. אבל איש לא שיער ולא העריך ולא ניבא שהאדמה תרעד, שתהיה כזו מפולת, שעימות בודד בן 90 דקות יגרום לכך שהכול יתהפך, הפער יימחק והמרוץ יאותחל מחדש, כאילו לא היה קיץ של הסתבכויות תכופות ומעידות סדרתיות וזיגזוגים אינסופיים של רומני, שהביאו אותו לכדי פיגור כזה שגם הרפובליקאים החלו להתייחס אליו כאל מקרה אבוד. וכאילו לא הוציאו שני הצדדים מאות מיליוני דולרים על תשדירי תעמולה שהשפעתם בטלה בשישים לעומת חצי משפט מחץ של רומני מול המצלמות ומבט אובד עצות של יריבו.

המרוץ שהפך לתוכנית ריאליטי

כך, מתחת לעיניהם הבוחנות של המומחים, המרוץ לנשיאות ארצות הברית התנקז למעין תכנית ריאליטי, כמו "נשיא נולד", שבה אין עבר ואין רקורד ואין מעשים ואין הצהרות והתוצאות נקבעות על סמך הטריקים והשטיקים והמבט והתסרוקת ומי מכניס למי וכמה, כאן ועכשיו, כמו ב"אח הגדול" או ב"הישרדות". בסוף השבט מצביע מי המפסיד ומי הזוכה, מי לחיים ומי למוות, כמו בקרב גלדיאטורים רומי בגרסת העולם הדיגיטלי.

שם, באמפיתיאטראות העתיקות, לא הייתה בושה גדולה יותר מאשר גלדיאטור שסירב להילחם באומץ או למות בכבוד, וכך אובמה, שלמרות הזדמנויות אינספור שהיו לו להלום ברומני ולהפריך את טענותיו, העדיף להתעלם מיריבו, לפשפש בניירותיו ולהפנות את הלחי השנייה. בסוף, הרפובליקאים נסחפו אחר גיבורם החדש, שהקיז את דמו של יריבם השנוא, בעוד בטנם של הדמוקרטים מתהפכת לנוכח רפיונו של אובמה, והם, כהרגלם של שמאלנים, שוקעים בתהומות של ייאוש.

אף שאובמה לא שמט לגמרי את ההובלה, הכוח, כמאמר "מלחמת הכוכבים", נמצא עכשיו עם רומני. הנשיא, לדברי מקורביו, הפנים את טעותו, ולשני העימותים הבאים הוא כבר יגיע מוכן כראוי ונשכן כדבעי. המתח שוב גובר, אפוא, לקראת העימות שייערך ביום שלישי באוניברסיטה בניו יורק, והפעם במתכונת שונה, עם שאלות מהקהל, אבל עם אותם עקרונות מנחים: קרב דמים, עד הסוף המר והאכזר, שבסיומו הקהל המשולהב מרים אגודלו מעלה או מטה, בטוויטר ובפייסבוק, והמנצח לוקח הכל, כאילו לא היו דברים מעולם. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו