בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם בעניין מלחמת וייטנאם, עמדתו של רומני לא היתה יציבה

בעת שרבים באוניברסיטת סטנפורד מחו נגד המלחמה, הסטודנט רומני תמך בה. אך כשאביו, אז מושל מישיגן, שינה את דעתו והתנגד, הלך רומני בעקבותיו

33תגובות

בסוף נובמבר 1965 הקים המשורר אלן גינסברג את תנועת "כוח הפרחים" בברקלי שבקליפורניה. הוא דחק במפגינים נגד מלחמת וייטנאם לקבל את השוטרים בפרחים ולא באבנים. כמה קילומטרים דרומה משם, באוניברסיטת סטנפורד, כבשו המוחים נגד הגיוס את משרדו של נשיא האוניברסיטה. באותו חודש בא מיט רומני, סטודנט שנה א' בסטנפורד, לברקלי בשליחות הרבה פחות מרדנית.

רומני היה חבר ב"אקסקום", אגודת הסטודנטים של סטנפורד. תפקידו היה למנוע מהסטודנטים של ברקלי לגנוב את הגרזן של סטנפורד, גרזן ישן של חוטב עצים שהוענק למנצח במשחקי הפוטבול השנתיים של כל האוניברסיטות. הוא הצליח. הוא הסתנן לחבורה של סטודנטים מברקלי בשם הבדוי טים ינמור (שמו מהסוף להתחלה), שמע על תוכניותיהם ושתל מידע מוטעה על מיקומו של הגרזן.

הלילה העימות הגורלי עם אובמה. הבחירות בארה"ב: סיקור נרחב

רויטרס

"הוטרדנו יותר מהצורך לשמור על הגרזן מפני הסטודנטים של ברקלי מאשר מהמלחמה בדרום-מזרח אסיה", אמר מייקל רואק, סטודנט נוסף של שנה א' שהצטרף לרומני במשימתו. "זה נשמע כעת טפשי, אך באותה תקופה התייחסנו לכך ברצינות מוחלטת".

התהום התרבותית שנפערה באותה שנה בין הקמפוסים של קליפורניה שינתה לנצח צעירים אחדים. כמה מתלמידי השנה הראשונה במעונות, בבניין רינקונאדה שבו לן רומני, הצטרפו לתנועת המחאה נגד מלחמת וייטנאם או הצהירו שהם מתנגדים למלחמה מסיבות מצפוניות וסירבו לקבל את צווי הגיוס.

אך רומני המשיך לדבוק בעקרונותיו הקודמים. 46 שנים מאוחר יותר אומרים אחדים מחבריו לספסל הלימודים כי תמיכתו במלחמה היתה עקרונית ומלאה. אחרים אומרים שהוא בסך הכל הגן על עמדת אביו ג'ורג' רומני, שהיה אז מושל מישיגן. רומני האב תמך במלחמה והתחרה על מועמדות המפלגה הרפובליקאית בבחירות לנשיאות של 1968.

לעומת כל אלה אומרים אחרים, כי מיט רומני צלח את הסערות המוסריות והפוליטיות של אותה תקופה ואולי בכל תקופה בהיסטוריה של ארה"ב מאז - ללא דאגות או חיבוטי נפש.

רומני סיים את שנת לימודיו הראשונה כפי שהתחיל אותה - כפטריוט מן השורה שנאמן לערכים המסורתיים של אותה תקופה. "הוא היה נאמן לערכי משפחתו, לאמונה הדתית שלו ולעקרונות של ארצו בלי לנסות להבין את מהותם", אמר קארל דרייק, חבר לספסל הלימודים שהיה פעיל נגד המלחמה והתעמת לפעמים עם רומני.

רומני הגבוה והנאה הרשים את חבריו בשנת הלימודים הראשונה בהתלהבותו ובביטחונו העצמי. אחד מחבריו אמר שהיה "בחור חסר יומרות, חביב, וחסר דאגות שאהב ליהנות". החבר סיפר שהוא אהב להצמיד על גג מכוניתו פנס משטרתי מהבהב ודהר ברחובות סאן פרנסיסקו בלילות. אחרים אמרו שבהתנהגותו זו הדגיש את היותו בן למשפחה בעלת עשירה עם זכויות יתר שלא חייב להיות כפוף לכללים הרגילים.

לא ברור אם עמדתו ב-1966, כשהיה בן 18 ונחשף לראשונה לעולם הגדול, בישרה את המדיניות הניצית שבה הוא נוקט כמועמד לנשיאות ב-2012, ואת הבטחתו לנקוט עמדה קשוחה יותר נגד סין, איראן ורוסיה מאשר עמדתו של אובמה. אך כשם שעמדותיו בנושאים אחרים התפתחו במשך השנים, עמדתו כלפי מלחמת וייטנאם השתנתה באופן משמעותי.

תמיכתו במלחמה, בתקופת לימודיו בסטנפורד, השתנתה ארבע שנים לאחר מכן כשחזר בו ואמר שהמלחמה היתה טעות. ואולם, לאחר שאמר ב 1994, כשניסה להדיח את הסנאטור אדוארד קנדי ממושבו בסנאט, שבנעוריו לא התעניין בשירות צבאי, הוא שינה פעם נוספת את טון דבריו ואמר ב-2007, בניסיונו הראשון לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית, כי לפעמים רצה מאוד להצטרף לחיילים בווייטנאם וכי חש תסכול מהעובדה שלא נלחם לצד צעירים רבים אחרים.

בתור סטודנט, הוא היה פטור מגיוס בתקופת לימודיו בסטנפורד. אך כמו אחיו הבכור סקוט, הוא עזב את לימודיו והלך לעבוד כמיסיונר בחו"ל, כנהוג אצל המורמונים האדוקים. הוא שהה בצרפת בין השנים 1966 ל-1968, וגם אז היה פטור משירות צבאי כמו מורמונים אחרים. בשובו לארה"ב מצרפת, הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת בריגהם יאנג, ושוב קיבל דחיית שירות.

באוגוסט 1967 הודיע אביו על התנגדותו למלחמה ואמר כי היה "קורבן לשטיפת מוח" שעשו לו בכירים במשרד החוץ ובפנטגון. הוא איבד בכך כל סיכוי להיבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית, אך שלוש שנים לאחר מכן צורף לממשלתו של ריצ'רד ניקסון. כשבנו נשאל על כך, על ידי עיתונאי שראיין את ילדיהם של בכירי הממשל על דעתם על הממשלה, הוא ענה: "הכניסה לווייטנאם היתה טעות גסה".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו