בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העימות השלישי

אובמה ניצח בינתיים, העולם בכל מקרה הפסיד

העימות האחרון לנשיאות ארה"ב חשף דימוי מעוות של העולם. איראן וישראל הוזכרו עשרות פעמים, בעוד השכנה קנדה הושמטה ואירופה צוינה פעם אחת

10תגובות

עימותים טלוויזיוניים נועדו לצבור נקודות יותר מאשר להבהיר בעיות, באותה מידה שבחירת נשיא נקבעת לרוב בשל האופן בו נתפש אופיים של המועמדים יותר מאשר מדיניותם. אף על פי כן, העימות האחרון שנערך ביום שני בלילה בין שני המועמדים לנשיאות ארה"ב, על מדיניות החוץ של ארה"ב, ביטא בעיקר את האופן הלא מאוזן שבו הם רואים את העולם.

איראן הוזכרה יותר מ‑45 פעמים, ישראל וסין יותר מ‑30 פעמים כל אחת, אפגניסטאן 29 פעמים ומאלי ארבע פעמים לפחות. נאט"ו לא הוזכרה ואירופה צוינה פעם אחת בלבד ברשימת בעלות הברית שהקריא הנשיא ברק אובמה. משבר האירו לא הוזכר כלל, אם כי מיט רומני ציין פעמיים שלא יניח לארה"ב ולחוב שלה "ללכת בדרכה של יוון".

כל הדיווחים והפרשנויות בעמוד הבחירות המיוחד

אפילו נושאים שאובמה הדגיש בשלב מוקדם בנשיאותו, כמו אי הפצת הנשק הגרעיני ובעיות שינויי האקלים, כמעט שלא הוזכרו. בעצם, המלה "אקלים" לא הושמעה כלל. גם מקסיקו לא צוינה, על אף קרבתה לארה"ב. לא נדונו גם שקיעתו ההדרגתית של המערב בהקשר לסחר הבינלאומי ועלייתן של אידאולוגיות מתחרות ­כמו הקפיטליזם האוטוקרטי הסיני, המתנגד לרעיונות המערביים של ליברליזם, זכויות אדם וכוחו של הפרט.

אפילו רוסיה וההצלחה או הכישלון של מדיניות ה"אתחול מחדש" של אובמה וההימור הכושל של הממשל על נשיא רוסיה לשעבר דמיטרי מדוודב כמעט שלא אוזכרו. לדברי המומחה למדע המדינה ברתלמי קורמון, בלטה שם התכחשות גורפת לניתוח פשוט של היחלשות ההשפעה האמריקאית בעולם. "בתקופה שבה יותר ויותר חוקרים מעלים השערות על שקיעתה של ארה"ב", כתב קורמון בעיתון הצרפתי לה מונד, "המועמדים עסקו בשכנוע עצמי והתעקשו על השאלה מה דרוש לעוצמה האמריקאית".

בקרב משקיפים וחוקרים מחוץ לארה"ב שררה התחושה שאלה שני מועמדים מוכשרים ואינטליגנטים, שדעותיהם על נושאים מרכזיים הקשורים למדיניות חוץ אינן שונות זו מזו, ושהם התדיינו למעשה במטרה לזכות באהדת המצביעים במדינות המתנדנדות.

הוויכוח על איראן וישראל היה למעשה מאבק על המצביעים היהודים במדינות כמו פלורידה, והוויכוח על סין היה על מקומות עבודה באוהיו ובמערב התיכון, ציין פרנסואה הייסבורג, פרשן ויועץ למכון הפאריסאי למחקר אסטרטגי, שהוסיף כי זה הגיוני מאוד בבחירות לנשיאות, שבהן המרוץ צמוד ורוב הבוחרים אינם סבורים שיש לתת עדיפות למדיניות החוץ.

העיתון הצרפתי לה מונד ציין באתר שלו כי "בכל שאלה חזרו שני המועמדים למצב הכלכלי של המדינה, וזו הוכחה כי זה מה שמעסיק את הבוחרים שלהם יותר מכל".

אי-אף-פי

אובמה אפילו כינה את סין "יריבה", אך הוסיף שהיא "שותפה פוטנציאלית בקהילה הבינלאומית אם תפעל בהתאם לכללים". רומני אמר למעשה דברים דומים כשדיבר על הסחר והטעים שאין לשתף פעולה עם סין בסוגיות כמו צפון קוריאה, פקיסטאן ואיראן. לדעת הייסבורג, "שניהם טעו כשהציגו את סין כיריבה, אך כל אחד מהם העביר את המסר שהוא מגן על מקומות העבודה באוהיו".

שלא במפתיע, אחד הנושאים העיקריים היה הפיגוע בחודש שעבר בלוב שבו נהרגו השגריר האמריקאי ושלושה אמריקאים נוספים. הוא הוביל לדיון עקיף על סוריה, שבו ההבדל היחיד בין רומני לאובמה היה נכונותו של המועמד הרפובליקאי לספק נשק למורדים. שניהם הסכימו שאין לשלוח חיילים אמריקאים נגד דמשק.

ואולם, בהתחשב בשבחים על ההתערבות המוצלחת בלוב (התפקידים החיוניים ואפילו הראשיים שמילאו בריטניה וצרפת לא הוזכרו), לא היה דיון בשאלה מדוע המוטיבציה הרבה שהיתה להתערבות אמריקאית בלוב אינה רלוונטית לגבי סוריה, שבה נהרגים אנשים רבים יותר מאשר בלוב על ידי "רודן" אחר. זו שאלה שמעסיקה רבים במזרח התיכון ובאירופה, על אף מורכבות תשובתה.

שני המועמדים הביעו דאגה רבה לנוכח עליית האיסלאם הקיצוני, אך מעט מאוד נאמר על הסיבות לכך או על הדרכים לתיקון המצב. לא נאמר דבר על תפקידה של טורקיה או על הדילמה שלה כמדינה מוסלמית החולקת גבול עם סוריה. לא נערך דיון על משפחת המלוכה המזדקנת של סעודיה ועל תמיכתה באיסלאם הקיצוני. לא הוזכרו סומליה והסכנה האיסלאמיסטית לבעלות ברית כמו ירדן ומרוקו. ההתייחסות לפלסטינים היתה שולית ללא דיון על הפלגים שלהם, על החמאס, על מעמדה הנפרד של עזה ועל היחלשות אחיזתם של מחמוד עבאס והפתח, ואף אחד לא העלה את השאלה מה עלול לקרות אם ומתי יפרוש אבו מאזן מהזירה.

לא נמתחה ביקורת כלשהי על ישראל, על ההתנחלויות שלה או על כיבוש הגדה המערבית. רומני אמר שאובמה לא ביקר את ישראל לאחר שנבחר לנשיא, ואפילו לא אחרי ביקורו בקהיר ב‑2009 כשהתחייב לפתוח ביחסים חדשים עם העולם המוסלמי. אובמה הגיב בתיאור ביקור שערך בישראל כשהיה חבר בבית המחוקקים ורומני החמיץ הזדמנות לענות בעוקצנות.

אפילו כשהנושא היה גודל הצבא האמריקאי, הוויכוח נסב על המספרים בלבד. אובמה צודק כשהוא אומר שלארה"ב יש יותר נושאות מטוסים מאשר לכל מדינה אחרת. אך לארה"ב יש רק 11 נושאות מטוסים, והן נעשות פגיעות יותר ויותר להתקפות טילים "חכמים" ממרחקים. הדור החדש של הרקטות, הטילים והמל"טים לא זכה לתשומת לב. אפילו מלחמת הסייבר הוזכרה פעם אחת בלבד.

עם זאת, היעדר ההתייחסות לאירופה הגיוני בהחלט. אירופה היא בעלת ברית ולא בעיית מדיניות, ומשבר גוש האירו הוא טכני, ממושך ומתיש. בעיות החוב של ארה"ב מגמדות את אלה של אירופה, וכפי שאמר שר החוץ הצרפתי לשעבר, איבר ודרין, "אירופה איננה בעיה גדולה לאובמה, אך היא גם לא ממש מסייעת לפתרון הבעיות האמריקאיות".

עם זאת שאל העיתון הצרפתי ליברסיון: "ומה עם אירופה? היא כמעט מתחרה עם אוסטרליה על התואר היבשת השכוחה ביותר". ואולם, הוסיף העיתון, השתיקה טובה לאירופה. "לפחות משבר האירו אינו מנוצל על ידי אובמה כמקור לבעיות כלכליות גדולות לארה"ב, ורומני הפסיק לנופף בדחליל הסוציאליזם האירופי".

באינטרנט ובטוויטר היו עשרות אלפי תגובות לעימות. אך הציוץ של כתב הגרדיאן באמריקה הלטינית הביע את רגשותיהם של רבים ברחבי העולם: "אובמה ניצח בוויכוח הזה, אך העולם הפסיד. פרט לחמש דקות על סין, כל העימות היה על המזרח התיכון. איפה היו אמריקה הלטינית, אירופה והאקלים?".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו