יעל שטרנהל
יעל שטרנהל

בשעות האחרונות של הקמפיין כמו גם בחודשים הארוכים והמתישים שקדמו להן, המשיכו נשיא ארה"ב ברק אובמה ויריבו הרפובליקאי, מיט רומני, להשמיע הצהרות אופטימיות על עתידה המזהיר של אמריקה ועל יכולתם להוביל אליו את המדינה בביטחה. הרטוריקה הזו מתאימה כמובן למסע בחירות, אבל אין בטחון שיש קשר בינה לבין המציאות האמריקאית העכשווית. אמריקה של שנת 2012 היא מדינה עייפה ומדשדשת שמחפשת את דרכה בעולם גלובלי לנוכח שלל איומים מבפנים ומבחוץ.

לפני ארבע שנים ברק אובמה הבטיח תקווה ושינוי, אבל האמת העגומה היא שבעיות הפנים של אמריקה הן כל כך עמוקות ששום נשיא אמריקני לא יכול לקוות לפתור אותן בקדנציה אחת או בשתיים. עשורים של פערים כלכליים הולכים וגדלים, ירידה ברמת החיים של המעמד הבינוני, התייקרות מתמדת של הבריאות והחינוך, וחולשת הממשל הביאו לכך ששינוי, גם אם יבוא, ייקח שנים ארוכות, וידרוש מהפכה מחשבתית הן בוושינגטון והן בחברה האזרחית.

בחירות 2012: כל הדיווחים, הפרשנויות, התוצאות

לנוכח התנגדותה העיקשת של המפלגה הרפובליקאית לרפורמות הנדרשות, לנוכח הדבקות של מילוני אמריקנים באתוס האינדיבידואליסטי המסורתי של ארצם, ולנוכח שליטתם המתעצמת של התאגידים על החיים הפוליטיים, נדרש היום דמיון רב כדי להניח שפתרונות אמיתיים הם בגדר האפשרי. בקמפיין הבחירות השני שלו, אובמה הרבה יותר צנוע והרבה פחות נלהב כיוון שהוא יודע שאת הצעדים הרדיקליים שיש לעשות כדי להניע את אמריקה מחדש יהיה קשה להוציא לפועל.

27 מתוך 27 |
אחת מתומכיו של מיט רומני בעצרת בוירג'יניה
1 מתוך 27 |
קונפטי ממלא את האוויר במהלך עצרת הבחירות בשיקגוצילום: בלומברג
2 מתוך 27 |
נשיא ארה"ב ברק אובמה , מישל אובמה ,ביידן וג'ין אשתו לאחר הניצחוןצילום: בלומברג

מיט רומני, לעומת זאת, עוד לא ישב בבית הלבן ועוד לא התנסה בתסכולים העצומים שאיתם מתמודד נשיא אמריקני, ולכן הוא יכול להמשיך לדבר על השבתה של אמריקה לעמדת ההובלה הבינלאומית ממנה נהנתה במחצית השנייה של המאה ה-20. אולם גם רומני, אם יגיע אל הבית הלבן, יגלה שהעידן הזה חלף עבר לו.

לארצות הברית עדיין יש את הכלכלה הגדולה ביותר ואת הצבא החזק ביותר בעולם, אבל היא איבדה חלק גדול מיוקרתה, ואחרי המיתון הארוך של השנים האחרונות גם אין ברשותה כבר את אותם משאבים. קרוב למאה שנה אחרי שפרצה לראשונה לזירה הבינלאומית במלחמת העולם הראשונה, מגבלות הכוח האמריקאי גלויות מאי פעם. למרות שהיא עודנה מדינה גדולה ועשירה, היא כבר אינה מעצמה יחידה וספק אם תוכל לשוב לעמדתה הקודמת. אין זה בהכרח אסון, כפי שאפשר ללמוד מהמקרה של המעצמה הקודמת ששלטה בצפון אמריקה, בריטניה הגדולה. לאחר שירדה מנכסיה האימפריאליים לאחר מלחמת העולם השנייה בנתה את עצמה מחדש כמדינה המנסה להבטיח לאזרחיה קיום של כבוד ולמלא תפקיד אחראי בזירה הבינלאומית. למרות ההבדלים בין שתי המדינות, נדמה שאפשר לדמיין היום עתיד שבו גם ארה"ב תלמד לחשוב על עצמה במונחים דומים.

מאז שקעה אמריקה למיתון הגדול, יותר ויותר אמריקנים מדברים על הנמכת הציפיות שלהם מארצם ומהאפשרויות שהיא מציעה. רבים חושבים על עצמם כיום כדור הראשון של אמריקנים שכבר אינם מניחים כמובן מאליו שילדיהם ייהנו מאיכות חיים גבוהה יותר ומהזדמנויות מפתות יותר. יתכן שגם אמריקה כאומה תצטרך בקרוב לנסח לעצמה שאיפות ריאליות יותר שיהלמו את תמונת המצב בראשית המאה ה-21. מעל שאר האתגרים והבעיות שימתינו למי שיבחר היום לנשיאות, תרחף גם השאלה הזו.

ד"ר יעל שטרנהל היא מרצה להיסטוריה אמריקאית באוניברסיטת תל אביב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ