בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשימה הראשונה של הנשיא הבא: למנוע הידרדרות לתהום כלכלית

ארה"ב עלולה להיקלע בקרוב למצב חירום לאומי שידרדר את הכלכלה, יחליש את הצבא, יפגע באזרחים ויעמיק את המיתון העולמי

22תגובות

לנשיא האמריקאי שייבחר בעוד מספר שעות יהיה זמן קצר מאוד לחגוג את ניצחונו: בתוך פחות מחודשיים עלולה ארצות הברית להיקלע למצב חירום לאומי שידרדר את כלכלתה, יחליש את צבאה, יפגע באזרחיה ויעמיק את המיתון בעולם כולו. המשבר הצפוי, שכינויו "המצוק הפיסקאלי" אוזכר אך בקושי במערכת הבחירות כי לאיש אין באמת מושג כיצד להתמודד עמו. משימתו הראשונה והדחופה של הנשיא תהיה לעצור את ההידרדרות לתהום.

מדובר בשורה של צעדים כלכליים מחויבי-חקיקה המצטרפים למכת גרזן קשה על המשק האמריקאי. ביטולי הקלות במס שייכנסו לתוקף ב-1 בינואר, יחד עם קיצוצים אוטומטיים שנועדו להקטין את הגירעון בתקציב, אמורים להוציא מהמשק האמריקאי כ-600 מיליארד דולר, להוריד את התל"ג ב-4%, להקפיץ את שיעור האבטלה באחוז שלם ולהחזיר את אמריקה עמוק לתוך המיתון שממנו החלה להיחלץ בחודשים האחרונים. יחד עם תוספות התשלומים הנובעות מרפורמת הבריאות של הנשיא אובמה, צפויה כל משפחה אמריקאית לאבד 3,500 דולר בממוצע מהכנסותיה השנתיות.

הרקע הכלכלי ל"מצוק" נעוץ, כמובן, במשבר של שנת 2008, בתמריצים הכלכליים שהעניק הממשל כדי להיחלץ ממנו, ובחוב האמריקאי התופח שמתקרב בצעדי ענק לתקרה החוקית המותרת של 16.4 טריליון דולר. עם זאת, מצב החירום שנוצר עתה נובע מסיבות אחרות לגמרי: חילוקי הדעות האידאולוגיים בין שתי המפלגות הגדולות, הקיטוב הפוליטי המונע ביניהן שיתוף פעולה, כישלונו של אובמה ליצור דיאלוג עם הרוב הרפובליקאי בקונגרס והתעקשותם של אלה לפגוע ולהחליש את הנשיא, גם אם אמריקה כולה היא זו שתשלם את המחיר.

המשק האמריקאי זקוק לעסקת חבילה כלכלית שבלבה הסכמה רפובליקאית עקרונית להעלאות מס על בעלי הכנסות גבוהות והשלמה דמוקרטית מקבילה עם קיצוצים בתוכניות פדרליות חשובות. מדובר בפשרות אידיאולוגיות כואבות שצפויות לעורר התנגדות עזה הן באגף השמרני של המפלגה הרפובליקאית והן במגזר הליברלי של המפלגה הדמוקרטית. הנשיא קלינטון הצליח להגיע לעסקה כזו לפני 15 שנים עם יושב ראש בית הנבחרים הרפובליקאי דאז, ניוט גינגריץ', אבל האישים היו אחרים, הזמנים היו שונים, הפער האידיאולוגי עוד ניתן היה לגישור והטינה ההדדית היתה בשליטה.

הפיצול המפלגתי בקונגרס בין דמוקרטים בסנאט לרפובליקאים בבית הנבחרים, שעל פי התחזית אמור להימשך גם בשנתיים הקרובות, יחייב את הנשיא הבא לנסות ולהתגבר על השסע הרעיוני העמוק ועל החשדנות התהומית המונעת שיתוף פעולה בין שתי המפלגות. דרך אחת היא לגייס את דעת הקהל האמריקאית לצדו בעזרת תסריט אימים של סגירת שערי הממשל עקב סגירת ברז האשראי, קיצוצים רוחביים גדולים וכואבים בתקציב הביטחון הלאומי ועד לבתי ספר מקומיים, ירידה תלולה ברמת החיים ועלייה מדאיגה ברמת האבטלה. כך יוכל לעמת את המחוקקים בקונגרס עם המציאות המרה שטואטאה מתחת לשטיח במערכת הבחירות ועם המחיר האלקטורלי שהם עלולים לשלם, אם לא ינסו לטפל בה.

הוא גם יכול, כמובן, לנסות וליצור תשתית למערכת יחסים חדשה בין דמוקרטים לרפובליקאים, בין שמאל לימין, בין ליברלים לשמרנים, ובין הבית הלבן לקונגרס, כזו שתאפשר גיבוש פשרות משותפות, כפי שהיה נהוג פעם. ייתכן, עם זאת, שאמריקה כבר עברה את נקודת האל-חזור, שהקיטוב האידיאולוגי בלתי-ניתן לגישור, שהשוליים הקיצוניים השתלטו על שתי המפלגות הגדולות ושהמרכז הפוליטי, שבו הנשיא ירצה להתמקם, פשוט לא קיים יותר.

"אנו מאמינים שיש סיכוי מהותי שקובעי המדיניות האמריקאית עלולים שלא להגיע להסכמה כיצד להתמודד עם אתגרים תקציביים בטווח הארוך והבינוני לפני 2013" – כך הזהירה לפני שנה וחצי סוכנות S&P על כוונתה להוריד את הדירוג של ארה"ב, לראשונה בהיסטוריה של דירוג האשראי בממשל הפדרלי. אם לא יצליח הנשיא לחולל שינוי, חוסר ההסכמה יימשך, השיתוק הפוליטי יעמיק, ודירוג האשראי האמריקאי שוב יעמוד בסכנה, ולא רק בתחום הכלכלי.

הכסף והרעל

כללי המימון החדשים שאפשרו הזרמה חסרת תקדים של מיליארדי דולרים למערכות הבחירות השונות היו כשמן למדורת הקיטוב והשסע. קופת המזומנים האינסופית אפשרה למנהלי הקמפיינים להפיק אלפי תשדירים שרובם ככולם יוחדו להשמצת היריב, להשחרת פניו ולתיאור ההשלכות הנוראות של בחירתו. כ-90% מתשדירי הבחירות של מיט רומני וכ-85% מאלה של ברק אובמה היו שליליים, ושיעורים אלה עוד נמוכים לעומת זריקת הבוץ המאסיבית שאפיינה את התעמולה של רבים מהמתמודדים לסנאט ולבית הנבחרים.

עשרות מיליוני דולרים הוקדשו להפקה איכותית ומקצוענית של תשדירי רעל ולרכישות עשרות שעות טלוויזיה ורדיו לשידורם, בעיקר במדינות המפתח, בלופים אינסופיים של מסרים שליליים עד בלי די. לקראת סוף המרוץ, כשעשרות מיליונים עדיין בקופתם, אנשי המטה של רומני אף הרחיבו את היריעה ורכשו זמן שידור גם במקומות שבהם ניצחונם היה מובטח או לחלופין חסר סיכוי, בשיטת אם כבר אז כבר, שתכליתה היחידה, כך נראה, היא שריפת מזומנים והעמקת השנאה והטינה.

העוינות ההדדית גלשה גם למלחמת גרילה בין אמצעי התקשורת, שהרבה מהם התייצבו בגלוי למען המועמד המועדף עליהם, לא רק בפרשנויות ובדעות אלא גם בדיווחי החדשות עצמם, כשכל צד מאשים את השני בהסתרת דיווחים שעלולים להזיק לבחיר לבו ובהבלטת הדיווחים המועילים לו. הביקורת הזו הובילה גם עיתונים מכובדים כמו ה"ניו יורק טיימס" ורשתות ניטרליות לכאורה כמו סי.אן.אן להיראות למשקיפים מהצד כמי שעושים מאמץ מיוחד לרצות את מבקריהם באמצעות דיווחים שליליים רבים על ברק אובמה וכתבות חיוביות תכופות על רומני.

הפיצול התקשורתי יצר לעתים עולמות מקבילים שאינם נפגשים ביניהם. אמצעי התקשורת הנוטים לימין, למשל, ובראשם רשת פוקס, ביקשו להפוך את פרשת רצח השגריר האמריקאי בלוב למחדל בסדר גודל של ווטרגייט, ובמשך שבועות רבים העמידו בראש שידורי ועמודי החדשות שלהם גילויים חדשים, לעתים חשובים, לעתים סותרים, לעתים מופרכים, על כשלים שהתגלו לכאורה בהתנהלות הממשל בפרשה. רוב אמצעי התקשורת האחרים הקדישו לעניין רק מעט תשומת לב, מה שהוביל, כמובן, לטענות נגדיות על ניסיונות טשטוש וטיוח.

כך היה גם בהתייחסות לאסון שגרם ההוריקן "סנדי": בעוד שרוב אמצעי התקשורת מתמקדים בימים הראשונים בעוצמת הסערה ובתגובתו המהירה של אובמה, מן העבר השני הודגש מלכתחילה המצב הקשה של הנפגעים והאיחור הרב בהגשת הסיוע מצד השלטונות. הגדיל לעשות האתר הפופולרי "דראדג' רפורט", שמעולם לא הסתיר את נטיותיו הימניות, שלא חסך בתיאורים מפורטים מעוררי חלחלה על הרעב, הזוהמה וההתנהגות הבהמית של תושבי ניו יורק "שננטשו על ידי הנשיא אובמה".

אבל החד-צדדיות לא הייתה רק נחלת התקשורת השמרנית. מחקר של מכון "פיו", עליו דווח אתמול ב"ניו יורק טיימס", מצא שרשת MSNBC הליברלית, שהוקמה במידה רבה בתגובה לפוקס הימנית, עולה עליה פי כמה וכמה. בעוד שפוקס זכה אובמה ליחס חיובי ב-6% מהכתבות ולשלילי ב-46%, אצל המתחרה השמאלנית קיבל רומני כיסוי חיובי ב-3% מהכתבות ושלילי ב-71%. ואכן, בעוד פוקס מנסה מדי פעם להעמיד פנים של ארגון חדשות, שעות הפריים-טיים בMSNBC מוקדשות בעיקר למגישים דעתנים שאינם מהססים לכנות את רומני "שקרן", "נוכל" וגם, מפי השדר לורנס אודונל, "משוגע". המגישים, נכתב ב"ניו יורק טיימס", "ממחזרים ניירות עמדה של המטה של אובמה ומצטטים מהם כדי להסביר את מהלכיו של רומני".

אבל החזית החדשה והמרה של המלחמה הבין-גושית לא הייתה התקשורת אלא מכוני המחקר והסוקרים. אלה תירצו את הפערים הגדולים שהתגלעו בין סקריהם במודלים סטטיסטיים שונים ובהבדלים בין סקרים טלפונים, סקרים ממוחשבים וסקרי אינטרנט, אבל עיתונאים משני צדי המתרס העדיפו להטיל דופי במניעי הסוקרים ולהאשימם בהטיה מכוונת, שנועדה ליצור מומנטום למועמד המועדף עליהם או לבלום את המתחרה.

הנבל המרכזי מבחינת הימין היה נייט סילבר, הסטטיסטיקאי מה"ניו יורק טיימס", שהפך לדמות לאומית של ממש. המודל הממוחשב והמורכב של סילבר התעקש להעניק לאובמה סיכויים של למעלה מ-60% לנצח בבחירות גם כשהקונצנזוס של שאר הסוקרים ושל רוב הפרשנים היה שרוח חזקה נושבת בכיוונו של רומני; בימים האחרונים למרוץ, כשנראה היה שהמגמה התהפכה, סילבר נתן לאובמה סיכוי של 90%-80% ונתפס כמי שמחבל במכוון במורל של תומכי הרפובליקאים.

אנשי אובמה, לעומת זאת, סימנו את שני מכוני מחקר המוכרים, רסמוסן וגאלופ, כמי שעובדים בשירות הרפובליקאים. בימים שלפני האסון שגרם הוריקן "סנדי", כשכל הסקרים האחרים הצביעו על שוויון, התעקשו רסמוסן וגאלופ להצביע על פער של 7%-5% לטובת רומני. בימים שאחרי ההפסקה המתודית שעשו בשל האסון, שני הסוקרים התיישרו עם עמיתיהם, והצביעו גם הם על תיקו. מבקריהם טענו שרסמוסן וגאלופ פשוט החליטו ליישר קו ברגע האחרון כדי לשמור על המוניטין שלהם, אבל בצד השני פירשו את השינוי הדרמטי כהוכחה לכך שרק בזכות "סנדי" השתנה הכיוון של המרוץ. וגם זה, אמרו הסהרוריים שבהם, תוצאה של קונספירציה.

הטוויטר ניצח
אם הבחירות ב-2008 נחשבו לבחירות של פייסבוק, אין ספק שאלה של 2012 שייכות לטוויטר: בקרב העיתונאים האמריקאים, מי שלא היה שם, לא היה קיים. המסרים הקצרים בני 140 התווים או פחות הפכו לזירה הלוהטת של אבחנות, דעות והשמצות, גם של הציבור וגם של רוב הפרשנים המובילים. בעימות הראשון והנצפה ביותר בין אובמה לרומני, שוגרו כמעט 200 אלף ציוצים מדי דקה בין צרכני המכשיר: כשאובמה השתמש בביטוי "סוסים וכידונים" בעימות השלישי, בכל דקה צויצו 110 אלף מסרים שציטטו את הביטוי.
אלא שלדברי מרק אנדריסן, אחד הגורואים של העידן הדיגיטלי מסיליקון וואלי, מדובר בשלטון קצר מועד של הטוויטר. בעתיד הקרוב הבחירות עצמן יהיו אונליין, מטות הבחירות ישקיעו את המיליארדים שלהם בתעמולת בחירות ממוחשבת, והעידן הייחודי אך הקצר של המדיה החברתית החופשית והאנרכיסטית לפרקים יגיע לקצו.

 


 

אי-אף-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו