בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איראן חוזרת למרכז סדר היום של הנשיא החדש-ישן

גם אם יחסו של אובמה לישראל נראה מנוכר, מדובר ב"מבוגר אחראי" שלו הבנה מפוכחת של המתרחש במזה"ת ושל האינטרסים האסטרטגיים באזור

25תגובות

חרף האכזבה המובנת בלשכת ראש הממשלה בירושלים מתוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית, נדמה שהבוחרים האמריקאים הותירו הלילה מבוגר אחראי בבית הלבן. גם אם יחסו של ברק אובמה לישראל נראה לעתים מנוכר, נקי מהסנטימנטים הגלויים שאפיינו את הגישה של הנשיאים הקודמים (שונים בתכלית זה מזה) כביל קלינטון וג'ורג' בוש השני, יש לאובמה הבנה מפוכחת של המתרחש במזרח התיכון ושל האינטרסים האסטרטגיים של ארצות הברית באזור.

אובמה כשל אמנם בניסיון להתניע את המו"מ הישראלי-פלסטיני לשלום מיד לאחר שנבחר לנשיאות בפעם הראשונה. הוא גם איחר להבין את משמעות הטלטלה בעולם הערבי לפני שנתיים. אבל הוא מעולם לא "השליך את ישראל מתחת לגלגלי האוטובוס" כפי שהאשים אותו יריבו בבחירות, מיט רומני. הוא הנשיא האמריקאי הראשון שגיבה את הקו הפומבי הנוקשה נגד איראן בסנקציות נוקשות אף יותר, והוא שתרם לביסוס הסיוע הביטחוני לישראל יותר מכל נשיא קודם (כפי שהעיר שר הביטחון, אהוד ברק, במשפט שהדמוקרטים עשו בו שימוש נרחב במאמציהם לגייס את הקול היהודי בבחירות).

בחירות בארצות הברית אמנם מוכרעות סביב סוגיות פנים וכלכלה, אבל אחד המבחנים הראשונים הממתינים לנשיא בתקופת כהונתו השנייה יהיה הטיפול במשבר האיראני. גם נשיא שלא יצטרך לעמוד שוב בפני הכרעת הבוחרים אינו יכול להרשות לעצמו שהקדנציה שלו תיזכר כזו שבה אפשרה אמריקה למשטר רדיקלי מסוכן להצטייד בנשק גרעיני. בנאום הניצחון של אובמה הבוקר (לפי שעון ישראל) בלטה הטפיחה העצמית על השכם, הגאווה הפטריוטית בעוצמתה המדעית, הכלכלית אך גם הצבאית, של אמריקה. מי שמשתבח בהיותו הכוח הצבאי העצום בהיסטוריה יתקשה להניח לאיראן לייצר מאגר של פצצות גרעין במשמרת השנייה שלו.

אי–פי

ד"ר רוברט סאטלוף, מנהל מכון וושינגטון לחקר המזרח הקרוב, העריך מיד לאחר פרסום התוצאות כי הבית הלבן יציג בקרוב לאיראנים "תוכנית גדולה" – עסקה רחבת היקף, תמורת ויתור על השאיפות הגרעיניות שלהם, שנועדה לבחון אם אפשר לעצור את שאיפות האייתולות באמצעים דיפלומטיים. אם לא, טוען סאטלוף, יצטרך אובמה להתחיל לשקול גם צעדים צבאיים אמריקאיים לקראת אמצע השנה הבאה.

אבחנה זו מתיישבת, פחות או יותר, עם נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת האו"ם בספטמבר, שדחה בפועל את ה"דד-ליין" הישראלי לפעולה נגד איראן לאביב או לקיץ הבא. נתניהו, כך אפשר להתרשם, החליט להפוך את הטיפול באיראן לשאלה המרכזית בקמפיין הבחירות שלו. ייתכן שב-2013 אכן תגיע נקודת ההכרעה, שעליה מדברים כבר שנים ארוכות.

כל הדיווחים והפרשנויות בעמוד הבחירות המיוחד

בחודשים האחרונים, ככל שהתעצמה המחלוקת בין ירושלים לוושינגטון באשר לאיראן, וגברו ההאשמות מהצד הדמוקרטי בדבר התערבות נתניהו בבחירות לנשיאות ארצות הברית, עלו בישראל טענות (מימין ומשמאל) כי אובמה, בכהונתו השנייה, "יסגור חשבון" עם נתניהו. חוסר הכימיה בין שני המנהיגים הוא כבר בגדר עובדה שאין טעם להתווכח עליה. אבל ההנחה שאיבה אישית תכתיב את המדיניות האמריקאית במזרח התיכון מחייבת הוכחות בשטח.

באשר לאיראן, נדמה שברית האינטרסים בין אמריקה לישראל גדולה ומשמעותית יותר מיחסי אובמה ונתניהו. ואילו בכל מה שנוגע לחידוש תהליך השלום עם הפלסטינים, נותר עדיין לראות אם אובמה, שכבר כשל בכך בסיבוב הראשון שלו, יהמר שוב ויסתכן בכישלון נוסף. איראן, מלחמת האזרחים הרצחנית בסוריה, היחסים המורכבים של האמריקאים עם סין ורוסיה – כולם נראים כעת כנושאי חוץ דחופים יותר על סדר יומו של הנשיא האמריקאי החדש-ישן.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו