אמריקה משתנה - לטובת הדמוקרטים

אובמה נהנה מהמהפכה הדמוגרפית; הרפובליקאים יהיו חייבים להשתנות

תהליכים דמוגרפיים ארוכי טווח שהבשילו, מאפשרים לדמוקרטים לנצח הודות להיספאנים, השחורים והנשים גם כשהמועמד לא מעורר התלהבות

יעל שטרנהל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל שטרנהל

מאז ליל הבחירות של שנת 2008 התלבטו מומחים בשאלה אם ניצחונו המוחץ של ברק אובמה היה אירוע חד-פעמי, תולדה של צירוף מקרים ייחודי בין מיתון חריף ונשיאותו הכושלת של ג'ורג' וו. בוש. אתמול ניתנה לכך תשובה שלילית נחרצת. שכן בנוסף לשלל הגורמים האחרים שהשפיעו על הבחירות, כמו בינוניותו של מיט רומני כמועמד ועמדותיה הקיצוניות עד כדי גיחוך של המפלגה הרפובליקאית, אובמה נהנה אתמול מהפירות הראשונים של תהליכים דמוגרפיים ארוכי טווח שהולכים ומבשילים באמריקה של המאה העשרים ואחת.

בראש ובראשונה מדובר בהצבעה ההיספאנית, שביצרה את מעמדה בבחירות הללו ככוח החדש של הפוליטיקה האמריקאית. אחד מכל עשרה מצביעים כיום הוא ממוצא היספאני, ויותר מ-70% מהם העניקו את קולם לאובמה. יחד עם שחורים, אסייתים, נשים, אנשי האיגודים המקצועיים, ולבנים משכילים, יש למפלגה הדמוקרטית כיום קואליציה רחבה ומגוונת שמספיקה כדי לייצר ניצחון בבחירות גם כאשר המועמד אינו מעורר התלהבות וגם אחרי קמפיין בחירות שהציג את הפוליטיקה האמריקאית במלוא כיעורה.

השינוי הדרמטי ביותר ניכר בווירג'יניה, מדינה דרומית ושמרנית שהצביעה למפלגה הרפובליקאית בכל מערכת בחירות מאז 1964, לאחר שהנשיא הדמוקרטי לינדון ג'ונסון כפה עליה לבטל את חוקי ההפרדה הגזעית שהיו נהוגים בה במשך דורות. בעשור האחרון עברו מחוזותיה הצפוניים של המדינה, הגובלים בבירה וושינגטון, מהפכה דמוגרפית, והם מאוכלסים כיום בהמוני עובדי ממשלה בני כל הגזעים, שהעניקו את הניצחון במדינה לאובמה בשתי מערכות הבחירות האחרונות. את התהליכים בווירג'יניה, כמו בנוואדה ובקולורדו, אי אפשר יהיה לעצור, והם פועלים לטובת המפלגה הדמוקרטית.

27 מתוך 27 |
אחת מתומכיו של מיט רומני בעצרת בוירג'יניה
1 מתוך 27 |
קונפטי ממלא את האוויר במהלך עצרת הבחירות בשיקגוצילום: בלומברג
2 מתוך 27 |
נשיא ארה"ב ברק אובמה , מישל אובמה ,ביידן וג'ין אשתו לאחר הניצחוןצילום: בלומברג

    אם ב-2004, לאחר ניצחונו השני של ג'ורג' וו. בוש, דיבר אסטרטג העל הרפובליקאי קארל רוב על "רוב רפובליקאי קבוע", מה שמסתמן כיום היא תמונה מורכבת הרבה יותר, בייחוד בשורה של מדינות מפתח חדשות שבלעדיהן אי אפשר יהיה לנצח בבחירות לנשיאות. אפילו בצפון קרולינה, מדינה דרומית נוספת שהצביעה ב-2008 לאובמה וחזרה הפעם למפלגה הרפובליקאית, הפער בין שני המועמדים עמד על שני אחוזים בלבד. מפת האלקטורים האמריקאית משתנה לנגד עינינו, ולקראת הבחירות של 2016 יצטרכו הרפובליקאים לחשוב על פתרונות חדשים, כמו להפסיק לחוקק חוקים דרקוניים נגד מהגרים לא חוקיים או להימנע מלהטיף לנשים שאונס אינו דבר כל כך נורא. 

    הקואליציה הליברלית שהשאירה את אובמה בבית הלבן מצפה כעת לקבל משהו בתמורה. בנאום הניצחון שלו בשיקאגו ניסה אובמה להישמע מפויס ומתון, והושיט את היד לרפובליקאים בקונגרס עמם יצטרך לעבוד בארבע השנים הקרובות. זוהי רטוריקה אמריקאית מקובלת, ולאחר מערכת בחירות ארוכה וארסית היא כנראה גם נחוצה. אולם מה יעשה אובמה כשיחזור משיקאגו לוושינגטון? בקדנציה הקודמת הוא כילה שנתיים שלמות, למגינת לבם של תומכיו, בניסיונות עקרים להגיע לפשרות עם רפובליקאים שסירבו לשתף פעולה בכל נושא בעל חשיבות. האם ימשיך להשקיע חודשים במגעים בתוך וושינגטון או שהפעם יגלה יותר לוחמנות ויותר נחישות במאבק על עניינים כמו מיסוי צודק, רגולציה בוול סטריט, וחיזוק רשת הביטחון הסוציאלי?

    בנאום בחירות מחשמל שנשא כאשר עמד לבחירה לקדנציה שנייה בשנת 1936, סיפק פרנקלין די. רוזוולט את המשפט הבלתי נשכח "אויבי מאוחדים בשנאתם אלי, ואני מקבל זאת בברכה". כמו רוזוולט, גם אובמה נבחר לכהונה שנייה למרות שהמדינה אותה הוביל בארבע השנים האחרונות מתקשה להיחלץ מהבוץ הכלכלי שאליו נקלעה. הקמפיין אמנם נגמר, אבל נראה שלאובמה יש מה ללמוד מרוח הקרב של גדול נשיאי אמריקה במאה ה-20.

    תגובות

    משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ