בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין זמן למריבות: אובמה לא יעניש את נתניהו

גם אם כך הוא רוצה לפעול, הנשיא אינו אזרח פרטי, ולשניהם יהיו הרבה נושאים לטפל בהם יחדיו: איראן, מצרים, סוריה - והסיכוי לעוד אינתיפאדה

164תגובות

יחסים בין מדינות תלויים באינטרסים שלהן, ולא ביחסי האיבה והשנאה בין המנהיגים. עם כל התיעוב ההדדי בין נשיא ארצות הברית וראש ממשלת ישראל הנוכחיים, לא צריך לצפות (או לקוות) שברק אובמה "יעניש" את בנימין נתניהו בגלל התערבותו בבחירות לנשיאות ותמיכתו במועמד היריב מיט רומני. הרעיון של שכר ועונש בפוליטיקה נשמע מפתה, אבל פשטני. החיים האמיתיים מורכבים בהרבה.

נניח שנתניהו היה דוגל בעמדות הפוכות, ובמקום להעניק לרומני ביקור מלכותי בירושלים, הוא היה קורא בכל יום לאמריקאים "הצביעו אובמה, פור מור יירס". האם מחר הוא היה מקבל בתמורה הפצצה אמריקאית באיראן? איזה טומאהוק קטן על מתקן הגרעין בנתאנז או בפורדו? או רק הכרזה שמדיניות החוץ האמריקאית תישען מעכשיו על מצע הליכוד? ואולי סתם קריאה נשיאותית, "הצביעו מחל, הליכוד ביתנו"?

ברור שכל התרחישים האלה מגוחכים ומופרכים. אז מדוע לחשוב שאובמה ישנה את מדיניות החוץ האמריקאית רק כדי להיפרע מנתניהו? חסידי גישת השכר והעונש מאמינים שההבדל נעוץ בעמדות הנשיא, שהיה שמח להעיף את ישראל מהגדה המערבית ולהקים את פלסטין העצמאית על חורבות ההתנחלויות. אם הוא ריסן את עצמו עד כה, זה היה בגלל רצונו להיבחר מחדש ותלותו בתורמים ובבוחרים יהודים. עכשיו יוכל אובמה, שנבחר לכהונה שנייה, לנהוג בישראל בלי עכבות – ואם נתניהו ימשיך בהרחבת ההתנחלויות וימשיך לטעון ש"אין פרטנר", הוא ייתקל בגישה אמריקאית הרבה יותר נוקשה.

בלומברג

ייתכן שבסתר לבו, אובמה היה רוצה לנהוג כך בנתניהו. אבל הוא לא אזרח פרטי וזה לא עניינו האישי. הוא עומד בראש מעצמה ואינו זקוק לכישלונות דיפלומטיים מיותרים. והאמת היא, שאין לאובמה נוסחת קסם לכפיית שלום ישראלי-פלסטיני וסיום הכיבוש. ניסיונו לתווך בין נתניהו למחמוד עבאס, ולכפות על ישראל את הקפאת הבנייה בהתנחלויות, התפוגג כבועת סבון. משהו גדול צריך לקרות כדי שהסטטוס-קוו יישבר והנשיא ינסה שוב: מהפך בדעת הקהל הישראלית, או אינתיפאדה פלסטינית שלישית.

בכהונתו הראשונה אובמה התגלה כריאליסט קר מזג, שמניח בצד את האידיאולוגיה. הוא ידע שנתניהו איתן בכיסאו, ושאין לו יריבים בעלי משקל. לכן נאלץ לעבוד אתו, למרות חוסר האמון ביניהם. המצב הזה עדיין לא השתנה, ונתניהו נראה כמועמד היחיד לראשות הממשלה. משום כך, ספק אם אובמה ינסה לתמרן בזירה המפלגתית כאן ולהתערב בקמפיין. ומה יעשה – יזמין לבית הלבן את שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד, וידבר על לבם שלא ייכנסו לאוהלו של נתניהו אחרי הבחירות? יקרא לאזרחים הערבים להתייצב בקלפיות בהמוניהם, כדי להחליש את גוש הימין?

לנתניהו ואובמה יש שלושה נושאים חשובים שיחייבו אותם לתיאום והבנה: איראן, מצרים וסוריה. אובמה יקדיש את החודשים הראשונים של כהונתו השנייה למשא ומתן עם איראן, בניסיון להגיע להבנה שתקפיא את תוכנית הגרעין. ישראל תידרש לשבת בשקט ולא להפריע. נתניהו, מנגד, חיזק את מחויבותו הפומבית למנוע נשק גרעיני מאיראן, ואפילו לצאת למלחמה נגד איראן, בניגוד לעמדה האמריקאית. יש כאן פוטנציאל לעימות בין נתניהו לאובמה, אבל גם למאמץ משותף.

בחזיתות האחרות המצב מורכב ועדין יותר. אובמה ונתניהו מגששים את דרכם בהידברות עם ממשל האחים המוסלמים במצרים. כאן האינטרסים שלהם זהים: לשמור על הסכם השלום הישראלי-מצרי ולהבטיח את השקט בסיני. לא קל.

ביחס לסוריה יש הבדלי ניואנסים: נתניהו תומך בשקט בהישרדותו של בשאר אסד, ואפילו לא מנצל את מלחמת האזרחים הסורית לתעמולה ("ערבים הורגים ערבים והעולם שותק"). אובמה מדבר נגד אסד ועושה מעט. החרפת מלחמת האזרחים בסוריה תיאלץ אותו בקרוב לקחת צד באופן בוטה יותר, ותקשה גם על נתניהו להמשיך להתעלם מהדרמה הרצחנית מעבר לגבול.

ההתמודדות עם איראן, מצרים וסוריה והסכנה של אינתיפאדה שלישית בשטחים יעסיקו את נתניהו ואובמה בשנה הקרובה, ולא יותירו להם זמן רב למריבות. את הכעסים ממערכת הבחירות יצטרכו לשמור לספרי הזיכרונות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו