טור אישי || הקרב על קום: האם הפוליטיקה האיראנית תגבר על לחץ הקיצונים?

הסכם גרעין פירושו גם ניצחון הרפורמיסטים ברפובליקה האסלאמית על השמרנים. לכן מעוניינים חמינאי ורוחאני בחתימה מהירה ככל האפשר

צבי בראל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צבי בראל

יש יותר ממכנה משותף אחד לבנימין נתניהו ונשיא איראן, חסן רוחאני. שניהם התחייבו לדאוג לאזרחים, לשפר את הכלכלה, לדאוג לדיור בר השגה, לשמור על זכויות האזרח, וכמובן — להגן על המולדת.

אלא שהדרך לדאוג לאזרחים באיראן קצת יותר ארוכה ומורכבת מאשר בישראל, שבה המנהיג העליון יכול להימלט מהדרישות הכלכליות והחברתיות אל האזור הבטוח של הביטחון. נתניהו אוהב להציג את איראן כ"מדינת האייתוללות", אבל כמו בישראל — יש אייתוללות ויש אייתוללות. בשבוע שעבר הטריח רוחאני את עצמו לעיר קום, שבה מצוי המרכז התיאולוגי השיעי החשוב ביותר, וחיים בה יותר מ-300 אלף חכמי הלכה בדרגות שונות. החשובים שבהם מתקבצים באגודה של מורי הסמינרים, שלדעותיהם הפוליטיות יש השפעה רבה על תהליכי קבלת ההחלטות, בין היתר בשל יכולתם לגייס בעת הצורך מאות אלפי מפגינים, או להטיל דופי דתי במנהיגים פוליטיים בכירים, בהם המנהיג העליון, עלי חמינאי. למוסדות הדת בקום יש לפיכך חשיבות גדולה כאשר מתקרבות בחירות, שכן ההחלטה באילו מועמדים לתמוך ואת מי לסנן מתקבלת גם על סמך חוות דעת לא פורמליות של חכמי ההלכה הבכירים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ