בנג'ה - ריקוד החופש של נשות מאוריטניה

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צבי בראל

תוף גדול עטוף עור משני צדיו, ג'ריקן נפט ריק או שניים, קולות נשיים נפלאים ותנועות ריקוד גמישות וסוערות הם יסודותיו ריקוד ה"בנג'ה" (או בנג'י), שנהוג בקרב נשות מאוריטניה. התיפוף המהיר, הסוחף, של הנשים, שלבושות במעטפות בד גדולות צבעוניות המכסות את כל הגוף, מכתיב את קצב הריקוד. המוסיקה והשירה, שמזכירים לעתים שירת היפ־הופ ולעתים ראפ, והמלים, רובן בערבית וחלקן בברברית, מספרות על קשיי היום־יום, על תפקידיה הרבים של האשה, על שנאה או אהבה לבעל ולעתים גם על מעמדן של הנשים במדינה שרוב שטחה משתרע במדבר סהרה. בראיונות העיתונאיים הנדירים סיפרו חברות להקות הבנג'ה, כי הריקוד הוא האמצעי אולי היחיד שמעניק להן תחושה של חופש. ערבי ריקודים כאלה מתקיימים בבתיהן של נשים, ורק נשים, בדרך כלל מעל גיל 40, רשאיות להצטרף. על הגברים אסורה ההשתתפות לחלוטין, גם לא כצופים. "זהו ערב ריקודים של נשים בעבור נשים", אמרה אחת המתראיינות, "ערב חופשי שבו אפשר ליהנות ללא פיקוחם של גברים". התופעה איננה חדשה, אבל לא מדובר במופע פולקלור רגיל, אלא בחדשנות פמיניסטית, שמשכללת את כשרונותיהן של הנשים, המחברות את המוסיקה ואת המלים. בערב כזה לא רק רוקדים ושרים, במפגש אפשר החליף דעות ורעיונות, לקבל ולתת עצות, לאתר חברויות חדשות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ