ציירי לי עצב

הטרגדיה של הפליטים הסורים מוגדרת בדרך כלל במונחים חומריים. הסבל הנפשי נתפש כמשני, אך ימשיך לייסר אותם כל חייהם

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צבי בראל

"היכן כל האנשים באונייה שלך?", שאלה שירין יעיש את הילד הקטן, שצייר ספינת פליטים בצבע שחור. "כולם מתו", השיב. "איפה כל הילדים בגן המשחקים שציירת?", "הם נהרגו", משיבה הילדה. יעיש היא פסיכולוגית ירדנית, שהקימה ב–2012 את המרכז לתרפיה באמנות בירדן, כשנה אחרי תחילת הטבח בסוריה. היום היא מטפלת במאות ילדי פליטים המתגוררים במחנות הפליטים בירדן ובאמהות שעברו טראומה. אחד הפרויקטים של המרכז שלה, ששמו "כינונה" (ישות עצמית), נקרא "סלפי כונא" (סלפי של מה שאנחנו). הפרויקט כולל אתר, שאליו שולחות נשים ציורים ותצלומים שבהם הן מבטאות את הסבל שעברו, והם מתפרסמים בו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ