בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סותמים את הפה לעיתונאים בטורקיה

הסיבה האמיתית למעצרו של העיתונאי הטורקי אהמט סיק באיסטנבול, וכמה מלים על רסאן תוויני המנוח, שערך את עיתון האופוזיציה הלבנוני "אל-נהאר"

40תגובות

בעוד שבוע בדיוק צפוי להתחדש באיסטנבול משפטו של העיתונאי אהמט סיק. זה כ-16 חודשים מתנהל המשפט נגדו, והפעם לא בשל משהו שהוא כתב בעיתון. סיק עומד לדין על "חברות בארגון טרור סודי". הכוונה לרשת "ארגנקון" שפעיליה חשודים בניסיון לחולל מהפכה בטורקיה. פרשה זאת, שמתגלגלת כבר חמש שנים, הביאה עד כה למעצרם של כ-500 אזרחים טורקים, בהם גנרלים, סופרים, עיתונאים, ויותר מ-300 מהם ממתינים למשפטם.

בעוד שממשלת טורקיה מציגה את עיסוקה בפרשה כחלק מאחריותה של המדינה לטהר את שורותיה מחתרנים ולעקור משורש את "המדינה העמוקה" - מדינה בתוך מדינה - שהתגלתה לכאורה, בעיני מתנגדיו של רג'פ טייפ ארדואן וממשלתו נתפש הדבר כמסע טיהור שמטרתו לסתום את פיותיהם של מבקרי המשטר.

ימים ספורים אחרי שסיק נעצר, התבררה הסיבה האמיתית למעצרו. בית הדין לעבירות חמורות באיסטנבול הורה להחרים את טיוטת הספר שביקש לפרסם, "צבא האימאם" שמו. הספר עוסק במסדר דתי טורקי שבראשו עומד פתאוללה גולאן, שבעצמו מתגורר בפנסילבניה, מפרט את מקורות מימונו, מצביע על כך שנאמני הארגון מחזיקים בעמדות מפתח בממשל הטורקי ואף רומז כי הארגון מהווה מעין זרוע צבאית של המשטרה.

האמת היא, שכדי לדעת כמה עמוקה חדירתם של ה"גולאניסטים" לשורות המשטר לא היה צורך בספרו של סיק. בפברואר השנה נחשפה פרשת המגעים שניהלו בכירי המודיעין הטורקי עם ראשי הפ-ק-ק, ארגון המחתרת הכורדי שמוגדר כארגון טרור. התובע האזרחי, שמוכר כנאמנו של גולאן, זימן את ראש סוכנות המודיעין הטורקית, הקאן פידאן, לחקירה בעניין. ארדואן, שראה בזימון ניסיון נוסף של הגולאניסטים לנהל מדיניות מקבילה, הגיב בחריפות והעביר חוק שלפיו כל חקירה של אנשי מודיעין כפופה להסכמת ראש הממשלה.

אי-פי

אבל גם ארדואן צריך לנשוך את שפתיו כשהוא פועל נגד פעילי גולאן. מיליוני חסידיה של התנועה בטורקיה הם גם תומכיה של מפלגת הצדק והפיתוח, רבים מהם מממנים את פעילותיהם של חברי פרלמנט טורקים ולמרות חילוקי הדעות הפוליטיים שמתגלעים לעתים בין ארדואן לתנועה, אין מחלוקת על תרומתה הפוליטית להמשך כהונתה של מפלגת הצדק והפיתוח.

לפיכך, ספר שעלול לפגוע בתדמיתה של התנועה אסור שיתפרסם, ואת כותבו ראוי לפחות להעמיד לדין. גם אם יזוכה בסופו של דבר, עצם קיומו של המשפט הוא מסר מאיים דיו. סיק הוא רק אחד מ-102 עיתונאים העצורים עתה אם בשל מעורבותם לכאורה בפרשת ארגנקון או בשל התבטאויות שפורשו כ"פגיעה בלאום הטורקי". אחרים נאשמים בהטחת ביקורת נגד הצבא או בעבירות לכאורה על חוק המלחמה בטרור, האוסר על פרסום הודעותיהם של ארגוני טרור או "לעשות תעמולה לארגוני טרור" - מושג רחב שנתון לפרשנות שרירותית. בכל הנוגע לשמירה על חופש הביטוי, טורקיה, המבקשת להתקבל כחברה באיחוד האירופי, נמנית עם הגרועות במדינות אירופה. בעיני המדינות החברות באיחוד, מעצרם של העיתונאים הוא מכשול רציני בדרך להצטרפות.

ספרו של סיק תורגם בידי מקורביו לאנגלית וחלקים ממנו פורסמו באינטרנט. באפילוג לספר כותב סיק בין היתר: "היום, קורבנות האתמול נפרעים ממדכאיהם. עלינו להמתין ולראות מתי יבוא תורם של קורבנות הזמן הזה. מטרת הספר איננה לנקות מאשמה את אנשי המשטרה שחשודים בפעילות בארגנקון. מה שאנחנו רוצים הוא להראות מה קורה למי שאמיץ דיו לומר 'המלך הוא עירום'. למרבה הצער, יש רק מעט עיתונים ועיתונאים ספורים שעושים זאת. אלה שמוכנים להסתכן מושתקים או מצונזרים באמצעים כלכליים או אידיאולוגיים".

מות העורך

ביום שישי הלך לעולמו רסאן תוויני, עורכו ובעליו של העיתון הלבנוני החשוב אל-נהאר. תוויני, בן 86 במותו, הפך את "אל נהאר", שנוסד על ידי אביו ב-1933, לקול הליברלי-שמאלי של לבנון. במשך שנות קיומו שימש העיתון לבימה לאינטקלטואלים החשובים של לבנון, מסורת שאותה המשיך גם בנו, ג'ובראן תוויני, שנהרג בהתנקשות בידי "אלמונים" בדצמבר 2005.

אל-נהאר העניק גם בימה חשובה לאנשי אופוזיציה סוריים שלא יכלו לפרסם את ביקורתם כלפי המשטר בעיתונות הסורית. העיתון בהנהגת האב והבן - שניהם היו גם חברי פרלמנט - התנגד בחריפות להמשך השליטה הסורית בלבנון, וכאשר נסוג צה"ל מלבנון בשנת 2000, פירסם הבן, ג'ובראן, מאמר נוקב הקורא לבשאר אסד להסיר ידיו מלבנון.

רסאן תוויני היה מקורבו של ראש הממשלה הלבנוני רפיק אל-חריר, שחוסל בשנת הדמים 2005, שבה נהרג גם העיתונאי וההיסטוריון סמיר קסיר, גם הוא איש אל-נהאר. נראה כי כולם חוסלו בשל עמדותיהם האמיצות, וייתכן כי פתרון תעלומת הרצח יימצא בארכיונים הסוריים כאשר אלה ייחשפו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו