בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החוקה החדשה מדאיגה את העיתונאים במצרים

כלי התקשורת הופתעו השבוע כשנציגם הצביע בעד אישור טיוטת החוקה, על אף שזו לא מבטיחה את חופש העיתונות, ולא קובעת איסור על מעצר עיתונאים

4תגובות

הפתעתם של חברי אגודת העיתונאים המצרית היתה מושלמת, כאשר אל אולם הדיונים של ועדת ניסוח החוקה נכנס ביום חמישי יו"ר האגודה ממדוח אל־וולי והצביע בעד אישור טיוטת החוקה. אל־וולי, שמונה על ידי מורסי ליו"ר מועצת המנהלים של העיתון הממשלתי "אל־אהראם", תמך עד יום חמישי בעמדת העיתונאים שהחרימו את ישיבות הוועדה, בנימוק שטיוטת החוקה איננה מבטיחה את חופש העיתונות. עיקר זעמם יצא נגד העדרו של סעיף בחוקה, אשר יאסור במפורש על מעצר עיתונאים בגין עבירות פרסום.

מעצר עיתונאים סימל את הידרדרותו של חופש הביטוי בתקופתם של חוסני מובארק ואנואר סאדאת, לצד צעדים אדמיניסטרטיביים אחרים ששימשו את המשטרים הקודמים, כדי לסגור עיתונים או למנוע את הפצתם. "מהפכת תחריר", קיוו העיתונאים, תאפשר להם לבקר את המשטר כראוי לעיתונות חופשית. אבל כאשר קראו את סעיפי טיוטת החוקה התברר להם, שהמרחק בין הבטחות המהפכה לבין הצפוי להם על פי החוקה עדיין גדול. הם החליטו להחרים את ישיבות הוועדה ואף קראו לשביתה עיתונאית עד שסעיפי הטיוטה ישונו.

נכון שמאז המהפכה אפילו עיתונים ממשלתיים החריפו את טון הביקורת נגד הממשל, הרבה מעבר למה שהיה מקובל בתקופת מובארק. בראיון שקיימה הטלוויזיה המצרית עם מורסי ביום חמישי העזו המראיינים לקטוע את שטף דבריו של הנשיא, לשאול אותו שאלות נוקבות - שמהן חמק בעזרת מלל שופע - ואף לחזור על שאלות שעליהן לא השיב לשביעות רצונם. הראיון לא שודר כמובן בשידור חי, והמראיינת, בשאלתה הראשונה, פנתה אל הנשיא בתואר "ד"ר מורסי" ולא כבוד הנשיא. מי שזוכר את הראיונות של מובארק בטלוויזיה הלאומית יכול היה להתרשם מן המאמץ העיתונאי לחלץ תשובות, לעומת הנוסחים המוכנים מראש של השאלות שהופנו למובארק.

אי-פי

אבל סגנון הכתיבה החדש איננו תחליף לביסוס החוקתי של חופש העיתונות. מאל־וולי, נציגם המקצועי, שמקורב גם לאחים המוסלמים, ציפו העיתונאים לסולידריות או לפחות להגנה. משנשאל אל־וולי על השינוי בעמדתו הסביר, כי "הבטיחו לי שסעיפי החוקה ישונו, ייתוסף סעיף שאוסר באופן מפורש מאסר עיתונאים, וכן שהמועצה העליונה לתקשורת, שתפקידה להסדיר את פעולת ההסברה והעיתונות, תחולק למועצה לעיתונות ולמועצה להסברה. כמו כן הבטיחו לי סעיף שמגן על העיתונות הממשלתית מפני הפרטה".

אז הבטיחו. יו"ר ועדת ניסוח החוקה, חוסאם אל־גריאני, שמכהן גם כנשיא בית המשפט לערעורים, ומי שהוביל שנים את המאבק לעצמאות מערכת המשפט במצרים, הכחיש שהבטיח משהו לאל־וולי, חוץ מן ההבטחה להביא את הבקשות לוועדה. ההצעה לכלול סעיף מיוחד נגד מעצר עיתונאים נדחתה ברוב גדול. הסעיף שנוגע לחופש העיתונות קובע בין היתר, כי חופש העיתונות אמנם מובטח בחוקה, אבל יוגבל על ידי "צורכי הביטחון הלאומי" וכי אין לסגור או להחרים עיתונים אלא בצו בית משפט. זהו אמנם ניסוח מקל מזה שהיה בחוקה הקודמת, אבל הוא עדיין מעניק עליונות ל"צורכי ביטחון", שפרשנותם נתונה בידי השלטון. מנגד מתירה החוקה לכל אדם, ולא רק למפלגה או לתאגיד, להקים עיתון מבלי שיצטרך לעבור דרך מבוכי הביורוקרטיה שהכשילה בעבר את האפשרות להקים עיתונים חוקיים חדשים.

המעניין הוא שדווקא הנשיא מורסי היה זה שקבע בהחלטה מאוגוסט, כי אין לעצור עיתונאים לצורך חקירה. זו היתה החלטה אמיצה שבאה בעקבות המחאה הציבורית על מעצרו של איסלאם עפיפי, עורך העיתון "אל־דוסתור", בחשד ל"פרסום שקרים שיש בהם עלבון לנשיא ואשר עלולים לפגוע בביטחון הציבורי ובאינטרס הציבורי ולזרוע בהלה". אלה היו הניסוחים המקובלים לכתבי אישום בתקופת מובארק, ושבהם השתמש הפעם לא אחר מאשר עבד אל־מגיד מחמוד, התובע הכללי שאותו פיטר מורסי לפני כעשרה ימים.

אי–פי

האירוניה היא שאותה החלטה של מורסי מאוגוסט, שמגינה על עיתונאים מפני מעצר לצורך חקירה, היא חלק מן ההחלטות שאותן ביקש מורסי לקבוע כחסינות מפני ערעור בבית משפט, ואשר חוללו את הטלטלה הפוליטית שמזעזעת את מצרים.

בכל מקרה, אפילו כדי לממש את הניסוחים הבעייתיים והמעורפלים של החוקה בכל הנוגע לחופש העיתונות, יהיה על העיתונאים להמתין עד שישונו חוקי התקשורת הדרקוניים באופן שיתיישבו עם עקרונות החוקה החדשה. נכון להם עוד מאבק קשה בבית הנבחרים, שממתין בעצמו למועד לבחירות. עם זאת, בתקופת הביניים שהחלה עם המהפכה נוצרו כמה תבניות חדשות לדיווח וכתיבת מאמרים שיהיה קשה למשטר לסגת מהן. מתיש יותר יהיה מאבקם של כלי התקשורת האלקטרוניים, שנחשבים למאיימים יותר ושלגביהם קובעת החוקה כי עבודתם תוסדר בהמשך על ידי החוק. להם החוקה אינה מקנה מעמד מיוחד.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו