בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבחירות באיראן הן האתגר של חמינאי

5 חודשים לפני הבחירות לנשיאות מתלהט המאבק בין תומכי הרפורמות לבין השמרנים. לאור ניסיונו המר עם אחמדינג'אד, המנהיג העליון מסתייג מהמונח "בחירות חופשיות"

3תגובות

"בחירות חופשיות" הוא מונח טריוויאלי, שלכאורה אינו דורש הסבר. לא כך באיראן. שם יש למונח הזה משמעות פוליטית מובהקת. "הביטוי בחירות חופשיות הוא סיסמתם של מחרחרי המרי", האשים עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, "זוהי מלת קוד חדשה למרי". חמישה חודשים לפני הבחירות לנשיאות באיראן מתלהט המאבק הפוליטי בין תומכי הרפורמות לבין השמרנים, ובין השמרנים שמתנגדים למחמוד אחמדינג'אד לבין אלה שתומכים בו. אחמדינג'אד עצמו לא יוכל להתמודד בבחירות, החוקה מגבילה את הנשיא לשתי כהונות רצופות. אבל מתנגדיו חוששים מכך שינסה להשאיר אחריו שובל של תומכים במנגנון הממשלתי וחבילת חוקים, ש"ינציחו" את כהונתו וישמשו לו מנוף לחזרה לנשיאות עוד ארבע שנים.

הפרדוקס הוא, שלפתע הרפורמיסטים ותומכי אחמדינג'אד מוצאים את עצמם באותה שוחה. שתי הקבוצות הללו, יריבות בלב ונפש - האחת, הרפורמיסטית, חוללה את ההפגנות נגד הבחירה המזויפת של אחמדינג'אד בשנת 2009, והשנייה לא היססה לקרוא תיגר על המנהיגות של חמינאי - דורשות עכשיו בחירות חופשיות, נקיות מההתערבות הגסה של ועדת המומחים. ועדה זו, שתפקידה בין היתר לסנן מתוך המתמודדים את אלה שישרתו באופן הטוב ביותר את רצונותיו של המנהיג העליון, אישרה ב-2009 רק ארבעה מתמודדים מתוך 476. אילו ידע אז חמינאי לאן יוביל מועמדו המועדף, אחמדינג'אד, את איראן, ולאילו התכתשויות פומביות הוא יגרור את מוסד המנהיג העליון - ספק אם היה יוצא מגדרו כדי להגן על תוצאות הבחירות.

חמינאי בן ה-74 יודע היטב, שהתמונה שאיראן הצליחה לקבע במערב, ולפיה כל החלטה וכל פעולה במדינה מתוכננות עד לפרט האחרון ומיושמות בצייתנות עיוורת - רחוקה מן האמת. ניסיונו המר עם אחמדינג'אד הוכיח לו, שהוא יכול אולי לשלוט בתוצאות הבחירות, אבל אינו יכול לנבא כיצד יתנהג הנשיא שנבחר. מכאן העווית שחטף לנוכח הקריאה ל"בחירות חופשיות".

אבל אם הבחירות הקרבות הן אתגר למדיניות הפנים של חמינאי - בתחום יחסי החוץ מונחות לפתחו שאלות הרות גורל. כיצד להגיב, אם יחליט הנשיא ברק אובמה להאזין לקולות ההולכים וגוברים בממשל האמריקאי, המצדדים בדיאלוג ישיר עם איראן? איך אפשר לפתות את מצרים לחדש את היחסים? מה יקרה כאשר אסד ייפול, ואיך תשמר איראן את מאחזיה בלבנון? מי השותף שתוכל למצוא לעצמה בקרב הפלסטינים, אחרי שהחמאס ניתק כמעט לגמרי את קשריו עמה?

אי-פי

חלק מהדאגות הללו היה יכול להתפוגג, אילו נענתה מצרים לחיזורי איראן. בשבוע הבא יבוא אחמדינג'אד לקהיר כדי להשתתף בוועידת שיתוף הפעולה האיסלאמית. אבל דובריו של מוחמד מורסי כבר מיהרו להרגיע ולהודיע, כי אין מדובר בביקור ממלכתי של נשיא איראן אצל הנשיא המצרי. הם הכחישו שיו"ר הפרלמנט (המודח) סעד אל-כתאתני נפגש עם יו"ר הפרלמנט האיראני, וגם את הידיעות על חידוש הטיסות הסדירות בין קהיר לטהראן.

שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלהי, הציע, ששיחות הגרעין הקרובות, הצפויות להיערך בפברואר בין איראן לשש מעצמות המערב, יתקיימו בקהיר. בכך מקווה איראן גם לנעוץ קיסם בעין של טורקיה, שאירחה את השיחות הקודמות, ולהעניש אותה על מדיניותה כלפי אסד, וגם לרמוז לקהיר על יכולתה של איראן לקדם את המעמד של מצרים.

קהיר לא מיהרה להשיב. לא רק לחצי וושינגטון להימנע מקשר הדוק עם איראן משפיעים על מורסי, גם סעודיה ויתר מדינות המפרץ הבהירו למורסי, בשיחות אישיות ומעל גבי העיתונים, שמוטב לו לא להחליף נאמנויות. "קשה להעלות על הדעת, שהאחים המוסלמים יחליטו בעתיד לסכן את כל האינטרסים של בני עמם כדי לשנות את המפה הפוליטית באזור; אבל אם זה יקרה, אזי כל השיח יקבל כיוון חדש", הזהיר-איים עבד אל-רחמן אל-ראשד, הפובליציסט הסעודי החשוב במאמר שכתב בעיתון "אל-שרק אל-אאוסט", שבבעלות אחד ממקורבי מלך סעודיה.

העניין הבוער האחר נוגע לשיחות הגרעין ולשאלה עד כמה צריכה איראן להגמיש את עמדותיה. הדילמה הזאת אינה מנותקת מהמערכה הפוליטית באיראן. אם יחליט חמינאי לוותר ולקבל מקצת מדרישות המעצמות, האם עליו לעשות את המחווה לשש המעצמות, או להמתין לדיאלוג הישיר עם ארה"ב? אם תגיע הזמנה אמריקאית לדיאלוג כזה, האם עליו להיענות מיד, או להמתין עד הבחירות, כדי למנוע מאחמדינג'אד לגרוף ניצחון פוליטי לפני הבחירות ובכך לחזק את תומכיו?

ויתור מוחלט לנוכח דרישת המערב גם הוא בלתי מתקבל על הדעת, שכן פירושו נסיגה מוחלטת מכל יסודות המדיניות, כניעה ללחצים מערביים ואובדן יוקרת המשטר בעיני אזרחיו. דרך המוצא תהיה כנראה הסכמה מערבית-איראנית להתמקד בדרישה לעצור את העשרת האורניום ב-20%, בלי לפגוע בתוכנית פיתוח הגרעין. כך יוכלו שני הצדדים להציג ניצחון. עד הפעם הבאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו