טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הציוץ של הפסנתרן כדוגמא להקצנה הדתית בטורקיה

10 חודשי מאסר על תנאי שנגזרו על פסנתרן מוערך שהעליב את האיסלם בטוויטר, מעוררות ביקורת חריפה בטורקיה על הפגיעה בחופש הביטוי

תגובות

״מר סאי הוא אמן גדול. אנחנו גאים באמנותו, אבל הערותיו הן עלבון לאזרחים שחיים במדינה הזאת. לדעתי, הערות אלה אינן יכולות להיחשב ככאלה שראויות להגנה בשם חופש הביטוי... יש להבחין בין חופש הביטוי לחופש להעליב״, העיר סגן ראש ממשלת טורקיה, בקיר בוזדא, אחרי שבית המשפט גזר על הפסנתרן פאזיל סאי מאסר על תנאי של עשרה חודשים.

סאי הוא אכן אמן גדול. פסנתרן מהולל, מנצח ומלחין בעל מוניטין בינלאומיים. הוא מנגן עם החשובות שבתזמורות, ובישראל הוא אורח קבוע. החטא שעליו נענש היה פרסום ביטויים קשים ומעליבים בחשבון הטוויטר שלו, כאלה הנחשבים בטורקיה לעבירה על החוק הפלילי, אשר אוסר על ״הסתה לשנאה ועוינות ופגיעה בערכים דתיים״. בין היתר כתב סאי, כי ״במקום שבו יימצאו אנשים חדלי אישים, שפלים, גנבים או טיפשים, שם תמצא שכולם ׳פרו־אללה’״. בציוץ אחר תמה סאי, ״האם גן העדן על פי אמונת האיסלאם הוא מעין בית זונות או פאב, משום שהקוראן אומר שיש בו נהרות של יין ובתולות, שממתינים למי שעושה מעשים טובים עלי אדמות״.

כצפוי, פסק הדין חולל מהומה גדולה בטורקיה. אתר אינטרנט מיוחד קורא לגולשים לצרף את שמם לעצומה נגד הפסיקה, מאמרי ביקורת גדשו את העיתונים ומחו על ״המגמה הפרו־דתית של בתי המשפט״, ואחרים רואים בפסיקה עוד הוכחה לכך שהמשטר של רג’פ טייפ ארדואן מוליך את המדינה אל הקצה הדתי הקיצוני.

אי–פי

חופש הביטוי בטורקיה לא יזכה למדליית זהב. לא מעט נכתב כאן על התנהלות המשטר נגד עיתונאים ועיתונים, על הגידופים שהשמיע ארדואן נגד מבקריו בעיתונות ועל ההתנכלות הישירה לעיתונים שהעזו לחשוף שחיתות ממשלית. ואולם מי שמראה רגישות לחופש העיתונות במדינה אינו יכול גם לשכוח, שארדואן עצמו היה קורבן של מערכת המשפט (ושל הצבא), אשר העמידה אותו לדין על התבטאויות דתיות. בשנת 1997, כאשר ארדואן נשלח על ידי מפלגת הרווחה הדתית לנהל את מסע הבחירות בדרום מזרח המדינה, הוא השתמש בכמה שורות מיצירתו של המשורר הלאומי זיא גוקאלפ כדי לגייס תומכים. ״המסגדים הם הקסרקטינים שלנו, כיפותיהם הן כובעי הפלדה שלנו, צריחיהם - כידונינו, והמאמינים הם חיילינו״. בעקבות הציטוט הזה הואשם ארדואן, שהיה אז ראש עיריית איסטנבול, בהסתה דתית המנוגדת לחוקת המדינה, הורשע על פי אותו סעיף שבו השתמשו נגד פאזיל סאי, ונשפט גם הוא לעשרה חודשי מאסר בפועל.

מערכת המשפט הטורקית, מתברר, מפגינה עקביות. הסתה דתית או הסתה נגד הדת, תחת שלטון חילוני מובהק או תחת המשטר הפרו־דתי של ארדואן, מניבה עונשים זהים. מעניין, שאחרי פרסום גזר הדין יצאו רבים, בהם אינטלקטואלים חילונים, להגנת ארדואן, שעד כה נמנע מלהגיב על פסק הדין שנגזר על סאי.

לא רחוק הרחק משם, במצרים, אישר בשבוע שעבר בית משפט מצרי את העונש שהוטל על פוסק ההלכה עבדאללה באדר, אשר באחת מתוכניות הטלוויזיה גידף את השחקנית המפורסמת אילהאם שאהין. בראיון בתחנה הדתית ״אל־חאפז״, שהתקיים באוגוסט 2012, הרים באדר את קולו והאשים את שאהין בכך שהיא ״מלמדת את הציבור כיצד לנאוף, כיצד לזנות ואיך להתפשט... עם כמה גברים שכבת כדי לזכות במעמדך?״ הפנה באדר שאלה לשאהין מעל המרקע.

שאהין איננה רק שחקנית מצוינת, היא גם אשה דעתנית, שלא חסכה מן התנועות הדתיות הקיצוניות את שבט לשונה. ״מה גורם למי שאומר עלי דברים כאלה לצפות בסרטים שלי? מוטב שיילך ויקרא ספר על הדת ויחנך את עצמו. שיחפש לו מורה הלכה שילמד אותו את האיסלאם הנכון״, הגיבה זמן קצר אחרי הראיון. שאהין לא הסתפקה בכך, היא הגישה נגד באדר תביעה לבית המשפט, והוא גזר עליו בחודש ינואר מאסר בפועל של שנה וקנס כספי בסך 20 אלף לירות מצריות. באדר הגיש ערעור, והוא נדחה בשבוע שעבר בבית המשפט לערעורים.

על פי “החוכמה המקובלת”, הנטייה הרווחת היא לצפות לכך, שדווקא תחת שלטון האחים המוסלמים במצרים יימנע בית המשפט מלגזור עונש קשה על פוסק הלכה סלפי כדי להגן על שחקנית. בית המשפט היה יכול להיאחז בקלות בקדושת חופש הביטוי כדי לזכות את באדר. זאת ועוד, מערכת המשפט במצרים, שנהפכה לחומת מגן נגד גחמותיו של מוחמד מורסי, היתה יכולה להשתמש במשפט נגד באדר כאמצעי נוח יחסית כדי ״לטהר״ את שמה ולזכות בכמה נקודות זכות בקרב הציבור הרדיקלי.

נראה שאותה ״חוכמה מקובלת״, הן במקרה הטורקי והן במצרי, זקוקה לעדכון. חופש הביטוי בשתי המדינות רחוק עדיין מלשמש דוגמה לנאורות ולקידמה, אבל כשאמן מעליב ציבור גדול באופן בוטה, וחכם הלכה מעליב שחקנית בפראות, לא כל תגובה משפטית היא תולדה של שליטת האיסלאם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות