בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אכזבתו של רמטכ"ל צבא סוריה החופשי

ארה"ב צפוי להחליט בקרוב אם לשלוח נשק למורדים בסוריה. בלי נשק, קורא ד"ר סאלם אדריס לנשיא אובמה, אי אפשר יהיה להפיל את אסד

3תגובות

"אדוני הנשיא, בכל הכבוד, הרשה לי לומר לך, שהנשיא אסד אינו מתייחס להצהרת הגינוי שלך שמנוסחת בזהירות כאל אזהרה, אלא כאל פירצה שמתירה לו להשתמש בנשק כימי בקנה מידה קטן ואסטרטגי. אני מבין את הסיבות שמאחורי הזהירות שאתה מפגין ביחס למעורבות בסוריה, אבל אני מקווה שלא תתייחס בביטול להכרח, הקורא לעולם החופשי לסייע לנו בהגנה על אזרחינו".

כך כתב בשבוע שעבר רמטכ”ל צבא סוריה החופשי, הגנרל סאלם אדריס, ישירות לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה. אדריס, שנבחר לכהן כרמטכ”ל אחרי מחלוקת עמוקה שנתגלעה בדצמבר שעבר באיסטנבול, יודע להתנסח בחמש שפות. אבל מבין משפטי הנימוס וההערכה ששיגר לאובמה נגלים האכזבה העמוקה והכעס על הבטחות שלא התממשו, על סיוע שלא הגיע ועל גרירת הרגליים האמריקאית.

ד"ר אדריס בן ה-55 הוא "הידיד האמריקאי" החדש, שבו תולה ממשל אובמה את תקוותיו לגבי עתידה של סוריה. אולם הגנרל המוצק, שפניו מעוטרים בשפם מוקפד, אינו באמת איש שטח. בעשרים השנים שחלפו כיהן כמרצה למערכות דיגיטליות באקדמיה להנדסה צבאית. יריביו בצבא הסורי החופשי מכנים אותו "הפרופסור", וטוענים כי את "רמטכ"לותו" הוא קיבל בזכות לחציה של ארה"ב ולא בשל כישוריו כלוחם.

אי–פי

הוא הצליח אמנם לרכוש את נאמנותם של רוב לוחמי הצבא הסורי החופשי, אבל הוא חסר את הכריזמה שיש לקולונל ריאד אל־סעדי, שאיבד בחודש שעבר את רגלו בניסיון התנקשות בחייו ליד דיר אל־זור. הוא גם איננו יכול להתחרות בניסיונו הצבאי של הגנרל מוסטפה אל־שייח, שהקים את המועצה הצבאית העליונה, שעכשיו היא נטולת כל השפעה. עם זאת, הוא יודע ליצור קואליציות בין פלגים שונים בצבא, בין יחידות חילוניות לדתיות, ובעיקר, להתעלות (בינתיים) מעל לשיקולים עדתיים.

מה שמצא חן בעיני וושינגטון הן התבטאויותיו בדבר נכונותו לנהל דיאלוג עם קצינים במשטר הסורי "שידיהם אינן מגואלות בדם, או שלא הורו על רצח אזרחים". ארה"ב נזהרת מאוד שלא לחזור על ניסיונה המר במלחמת עיראק, שאחריה פורק הצבא העיראקי ולא נותר כמעט כוח מקומי מיומן שיוכל לפעול יחד עם הצבא האמריקאי.

מכיוון שהיא עדיין שואפת להשיג פתרון פוליטי בסוריה, היא דואגת עכשיו בעיקר לכך שניצחון הצבא הסורי החופשי לא יהפוך לטבח של הכל בכל, ושהצבא הסורי הסדיר יוכל לשמש בתפקידו גם תחת משטר חדש, לשמור על מאגרי הנשק הכימי והביולוגי כדי שאלה לא ייפלו בידי גורמים בלתי נשלטים - למשל "חזית התמיכה” (ג'בהת אל־נוסרה) הנאמנה לאל־קאעדה. אדריס הרשים את האמריקאים גם בהתנגדותו התקיפה לשיתוף פעולה עם "חזית התמיכה" הרדיקלית מצד אחד, וביכולתו מהצד האחר לגרום לגדודים דתיים לציית לפיקוד החדש של הצבא החופשי.

הבעיה היא שנאמנותם של חייליו תלויה במידה רבה ביכולתו של הגנרל, שגדל בכפר קטן ליד חומס כילד עני במשפחה בת 11 נפשות, להגשים את הבטחותיו. הדרישה המיידית היא לנשק כבד, לטנקים, לטילי כתף נגד מטוסים, לשריוניות, לכמויות גדולות של תחמושת לכל כלי הנשק, ולכסף. 

עד כה הבטיחה וושינגטון להעביר 60 מיליון דולר, תשעה טנדרים מסוג טויוטה ובשבוע שעבר הגיע בחגיגיות משלוח גדול של מכשירים לראיית לילה, אפודי מגן, מדים ועוד ציוד לוגיסטי – אבל לא נשק. זהו ציוד חשוב, במיוחד מכשירי הקשר שאמורים להחליף את מכשירי הקשר החלשים, שאינם יכולים לשמש בסיס למערכת קשר צבאית כלל ארצית. בראיון ל”ניו יורק טיימס” אמר אדריס, כי הוא משתמש בסקייפ בשל כשלי מכשירי הקשר שבידי כוחותיו, וכי אין די מדים לכל 300 אלף חייליו. אבל זה לא העיקר. "ללא נשק כבד לא תוכרע המערכה הצבאית, שרק היא תוכל לסלק את משטר אסד", הצהיר.

וושינגטון איננה ממהרת. משלוח הציוד הלא-קרבי מעיד אמנם שמחסום הפחד מפני תגובה רוסית נסדק, וייתכן, לנוכח השקט הרוסי, שרוסיה וארה”ב הגיעו להבנה בשאלה מה מותר ומה אסור לשלוח למורדים. ארה"ב חוששת בעיקר מכך שהנשק ייפול לידי ארגונים שאין עליהם שליטה, וייעשה בו שימוש בקרבות בין יריבים פוליטיים ובמעשי טבח עדתי.

אחד המתנגדים התקיפים לחימוש המורדים הוא ראש המטות המשולבים מרטין דמפסי, שהצליח עד כה לשכנע את אובמה לעכב את ההחלטה לחמש את האופוזיציה. מנגד, הסי־איי־אי, שאחראי עכשיו לחלוקת הציוד הצבאי למורדים, סבור כי ארגונים כמו חזית התמיכה, ממילא רוכשים נשק ומבריחים אותו דרך טורקיה או לבנון.

אובמה צפוי בימים הקרובים להכריע בין העמדות, כשכל החלטה שיקבל עלולה לסבך את ארה"ב במערכה מדינית וצבאית שלא הזמינה. אם ישלול את משלוח הנשק, ימצא עצמו בעמדה שבה היה ג’ורג’ בוש האב כאשר לא סייע למורדים השיעים אחרי מלחמת המפרץ הראשונה. אם ישלח נשק, הוא עלול לחזור על ניסיונו המר של בוש הבן, שכוחותיו נתקלו בנשק אמריקאי במלחמתם בטאליבן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו