בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחותנו איראן

מאבק של השלטון נגד פרסומים בפייסבוק והתנגדות הלכתית לשירת נשים יוצרים מכנה משותף, שיכול לחבר בין ישראל לאיראן

17תגובות

סאמי דעיס ועומר שלבי, שני הפלסטינים שנידונו לשמונה ולתשעה חודשי מאסר בבית משפט ישראלי, לאחר שהורשעו בפרסום דברי הסתה בעמודי הפייסבוק שלהם, יכולים להיות מרוצים. מצבם הרבה יותר טוב מזה של אזרחי איראן, שנאסר עליהם להשתמש בכלל בפייסבוק ובטוויטר. לעומת זאת, הצנזורים הישראלים אינם רשאים לשקוט על שמריהם: יש להם עוד מה ללמוד מהאיראנים.

כך, למשל, פיתח משרד התקשורת האיראני מנוע חיפוש ייחודי, "פרסיג'ו", שמשתמשיו אינם יכולים לקבל דרכו שום מידע, שמנוגד לקו הרשמי. מי שיחפש למשל את צמד המלים "המהפכה הירוקה" או את שמו של "מיר חוסיין מוסאווי", מנהיג המחאה של 2009, יקבל רק תוצאות שמכפישות את התנועה ואת מוסאווי. מי שירצה לקבל חומר על הצהרת זכויות האדם הבינלאומית לא יקבל שום תוצאות בכלל.

על פי דיווחים בעיתונות האיראנית, הקצה הממשל יותר מ–40 מיליון דולר כדי "לממש את אחריותה של הממשלה על השימוש בטכנולוגיית המידע". זהו הנוסח המפותל שבו משתמש משרד התקשורת, כדי להגדיר את המעקב אחר גולשים ותכנים "לא חוקיים".

אי–פי

אחד הקורבנות האחרונים של המדיניות הזאת הוא בקטאש אבאטין, משורר ומפיק סרטים דוקומנטריים ידוע, שבחודש אפריל נחקר במשך שלושה ימים רצופים על תכנים שפירסם בפייסבוק, ולבסוף הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט לעיתונות. אבטין, החבר בהנהלת אגודת הסופרים, מואשם, בין היתר, בכך שיצא בדף הפייסבוק של אגודת הסופרים האיראנית נגד היד הקשה שמפעיל המשטר כלפי אינטלקטואלים. חבר אחר באגודת הסופרים, ריזה חנדאן מהבאדי, סיפר כי נחקר על ידי סוכני המודיעין ובביתו נערך חיפוש, בעוון "פרסום תעמולה נגד המדינה" בדף הפייסבוק של האגודה, שבינתיים נחסם.

מנגד נראה, כי מאמצי המשטר לדכא את הרשתות החברתיות מאתגרים בכל פעם מחדש את הגולשים האיראנים, המוצאים דרכים שונות ומשונות לעקוף את האיסורים. כך, למשל, עברו כחמישה מיליון איראנים להשתמש באפליקציית טלגרם אחרי שנתקלו בקשיים בשימוש ברשת וויבר, וכ–70% מהצעירים האיראנים משתמשים ב—proxy כדי להגיע לאתרי אינטרנט חסומים.

הממשל מודע היטב למגבלות השליטה ברשת או בתחנות הלוויין. גם החוק שאוסר על התקנת צלחות לוויין על גגות בתים כדי למנוע קליטת שידורים מחו"ל, נעשה לא רלוונטי. המשטרה מגיחה מדי פעם לפעולות ראווה שבהן נעקרות צלחות כאלה, אבל אין כמעט בניין באיראן שאינו מחובר לצלחת. שר התרבות, עלי ג'נאטי, לא היה יכול להיות ברור יותר, כאשר הסביר בשבוע שעבר לקציני משטרה, כי "גבולותיה של המדינה, או ההסדרים החוקיים בה, אינם מאפשרים לנו למנוע את זרם המידע שמגיע אליה. בעבר יכולנו לשלוט במידע על ידי הפעלת לחץ על מנהלי חברות התקשורת. היום המרחב השתנה והאמצעי הזה אינו אפשרי עוד".

ג'נאטי הסביר, כי אזרחי איראן חשופים היום ליותר מ–4,500 תחנות לוויין עולמיות וכי קיימות כ–170 תחנות טלוויזיה דוברות פרסית. "בשנתיים־שלוש הבאות כל מכשיר סלולרי יוכל להתחבר ליותר מ–2,000 תחנות לוויין ולא יהיה צורך בצלחות קליטה". הפתרון, לדעתו, צריך להיות ביצירת שיח חדש שינסה לשכנע את את דעת הקהל באמצעות הפקת תוצרי תרבות מקומיים שיתחרו בתכנים שמגיעים מבחוץ, ולא באמצעות צנזורה.

ג'נטי הוא פוליטיקאי מרתק. אביו, אחמד ג'נטי, שמכהן כראש מועצת שומרי החוקה, הוא אחד ממנהיגי השמרנים, והיה מקורב מאוד למחמוד אחמדינג'אד. הונה של המשפחה נאמד ביותר מ–250 מיליון דולר. אבל הייחוס המשפחתי השמרני, מתברר, לא מנע מג'נאטי לאמץ אג'נדה פוליטית ואינטלקטואלית משלו ולכהן כשר תרבות דווקא תחת רוחאני. הוא נתפש כמי שאמור למתוח את גבולות חופש הביטוי ולקדם את סדר היום התרבותי שבו דוגל רוחאני.

ככזה הוא גם עומד בחזית ההתמודדות עם ביקורתם של חכמי הלכה שמרנים, בהם אביו, ושל הסיעות השמרניות בפרלמנט. כך למשל, בפברואר שעבר הוא נדרש להסביר מדוע התיר את שיווק הדיסק של הזמרת נושין טאפי. פרסום האלבום נוגד, לטענת המבקרים, את האיסור על שירת סולו של נשים, שהוטל עוד בשנת 1979. "אסור בשום אופן ששירת נשים תהפוך לעניין נורמלי. אנחנו נבלום זאת", הזהירו חכמי ההלכה, "שר התרבות רומס את הערכים הדתיים". השר הבטיח, כי תוכן האלבום "ייבדק שוב על ידי הגורמים המתאימים".

מסתבר שלא רק הנטייה לעקוב אחרי "הסתה" בפייסבוק מחברת בין ישראל לאיראן — גם שירת נשים היא מכנה משותף מוצלח, שיכול להוות תשתית לקשר המבוסס על ערכים דומים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו