בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו וארדואן - חברים לדרך

קשה להבין מדוע נתניהו וארדואן אינם ידידי נפש: שניהם מתמודדים עם לחצים דומים ומגיבים עליהם באופנים דומים

53תגובות

לבנימין נתניהו ולרג'פ טייפ ארדואן יש כל כך הרבה מן המשותף, עד שקשה להבין מדוע אין הם ידידי נפש. למשל, המלחמה בטרור ששניהם מנהלים בשבועות האחרונים — נתניהו נגד הטרור הפלסטיני, וארדואן נגד הטרור הכורדי. שניהם גם נאלצים להתמודד עם האיום הפוליטי מימין, שהטרור מניח לפתחם: נתניהו מול הימין, וארדואן מול מפלגת הימין הלאומנית (MHP) והמפלגה הרפובליקאית (CHP), ושניהם מול דעת קהל, שאינה מוכנה עוד לקבל את תירוציהם לטרור.

כל אלה היו צריכים לעשות אותם שותפים לדרך. בטורקיה, כמו בישראל, ברור שרק תהליכי פיוס פוליטיים ומדיניים עשויים לצמצם את הטרור, ובשתי המדינות המשטרים תופשים את תהליכי הפיוס כמהלכים תבוסתניים מול אויב — פלסטיני או כורדי — שאינו רוצה בפיוס וכל מטרתו היא "להשמיד את המדינה", הישראלית או הטורקית. וכמובן שעם טרוריסטים, כך מצהירים שני המנהיגים, לא מנהלים משא ומתן. אלא שבשתי המדינות ניהלו גם ניהלו מו"מ עם ארגוני הטרור ואף הגיעו להסכמות ולהסכמים, על חילופי אסירים ועל הפסקות אש, ובמקרה הטורקי גם על רפורמות כלפי המיעוט הכורדי.

אלא שלעומת נתניהו, על כתפי ארדואן מונחת עכשיו מעמסה כבדה. עליו לשמור על כך שמפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח, תצליח בבחירות לפרלמנט שיתקיימו ב–1 בנובמבר — עליה לגרוף שני שלישים לפחות מתוך 550 המושבים בפרלמנט, כדי שארדואן יוכל סוף סוף לשנות את החוקה. ארדואן אינו מעוניין במשטר קואליציוני, כמו זה שתוצאות הבחירות ביוני אילצו אותו לקבל. הוא שואף להיות כמו יריבו המצרי, עבד אל־פתאח א־סיסי — נשיא כל יכול, ולא כזה המוגבל על ידי החוקה. וכמו במצרים ובישראל, השאלה הפוליטית שבה מתחבט ארדואן היא, אם הטרור מועיל לאינטרסים הפוליטיים שלו. או, במלים אחרות: כיצד אפשר למנף אותו לטובת הפוליטיקה.

על מסע הבחירות מעיבים שני פיגועים רבי עוצמה — זה שהתרחש ביולי במרכז התרבות בעיר סורוץ' הכורדית וזה שאירע ב–10 באוקטובר בתחנת הרכבת באנקרה. יותר מ–130 בני אדם נהרגו בהם. ובין פיגוע לפיגוע נהרגו בעימותים אזרחים, חיילים ושוטרים טורקים, והציבור בטורקיה, כמו בישראל, דורש תגובה "הולמת". וכמו במקרה הישראלי, התגובה הראשונה של ארדואן היתה להקפיא את המו"מ עם הבדלנים הכורדים. בד בבד הוא פתח במתקפה אווירית נגד "קני המחבלים" בעיראק, הטיל סגרים על ערים, והגדיר חלק מהמחוזות הכורדיים במדינה "שטחים צבאיים".

עכשיו צריך ארדואן לשכנע את הציבור, שאין מנהיג אחר בטורקיה היכול לנהל מאבק יעיל נגד הטרור. לטענתו, לא היתה ממשלה טורקית שלחמה נגד הטרור הכורדי כמו ממשלתו וממשלת אחמט דאווטאולו, שאותה כונן אחרי שנבחר לנשיא. היסטורית, הוא טועה. ממשלות ניהלו מאבקים אלימים נגד הכורדים מאז אמצע שנות ה–80. עשרות אלפי כורדים גורשו, אלפי כפרים נמחקו, ויותר מ–40 אלף בני אדם נהרגו ב–30 שנות המלחמה.

אבל זה איננו העיקר. אין היום מנהיג בטורקיה היכול להציג רקורד דומה לזה של ארדואן. ואמנם, סקר דעת קהל שהתפרסם בשבוע שעבר בטורקיה מלמד, ששיעור התמיכה במפלגתו עלה מ–40.5% ליותר מ–42%. בשיעור זה אין די כדי להגשים את חלומו של ארדואן, אבל הוא עשוי להעיד על המגמה בקרב הציבור. מלחמה בטרור חשובה עכשיו יותר מחופש הביטוי או מזכויות האזרח. מעניין מה היה מעלה סקר דומה בישראל. מסקר שערך מכון "פיו" באפריל ובמאי עלה, כי אזרחי טורקיה חצויים בין אלה שמרוצים מהדמוקרטיה לבין אלה שלא, תוצאות שבאו לביטוי גם בבחירות ביוני.

ואולם מאז גברו פיגועי הטרור, ונראה כי סדר העדיפויות הציבורי השתנה. הפיגועים עלולים גם להחליש את התמיכה הציבורית במפלגה הפרו־כורדית, שלראשונה הצליחה לחצות את אחוז החסימה בבחירות ולזכות לכ–13%. תיאורה כחלק מ"תשתית הטרור" הפך לפיכך לאחד המסרים העיקריים שמפיץ ארדואן, אף על פי שקיימות הוכחות לכך שהמפגעים היו חברים בארגון "דוקומג'ילאר", שהוקם בדרום מזרח טורקיה במטרה לגייס מתנדבים לדאעש שיילחמו נגד הארגונים הכורדיים בסוריה.

על פי הדיווחים בתקשורת הטורקית, נכללו המפגעים ברשימת המבוקשים של המודיעין הטורקי, אולם במשך ארבעה חודשים הם לא נעצרו. הממשל הטיל איפול על החקירה, צעד המתפרש כניסיון לכסות על כשלי המודיעין. פחות משבועיים לפני הבחירות אי אפשר להרשות לחשוף את הכשלים — כן מותר, ואף רצוי כמובן, לדווח בהרחבה על ההצלחות במלחמה נגד הטרור.

AFP


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו