בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחשבים את קיצנו קדימה

הטרנס-הומניסטים סבורים שאנו ניצבים בפני מהפכה טכנולוגית אדירה שתשנה את המין האנושי מהיסוד ותשחרר אותו מהמחסור במשאבים, מהמחלות, מהזקנה ואף מהמוות. הקידמה שהם מציעים מתהדרת במדעיותה החילונית, אך למעשה היא מציעה גאולה ארצית שמבוססת על תיאולוגיה חדשה

24תגובות

לפני מספר חודשים יצאתי בבוקר מביתי הישר לתוך מחסום משטרתי סביב חפץ חשוד. למזלי היה האירוע בשלבי סיום ותוך מספר דקות יכולנו להמשיך בדרכנו בזמן שהשוטרים החלו לקפל את הציוד. כחלק מהקיפול החל הרובוט שטיפל בחפץ את דרכו בחזרה לניידת, ולפתע מחצית מהאנשים שמיהרו לדרכם משני צידי המדרכה התעכבו, שלפו את הטלפונים הניידים והחלו לצלם אותו. התופעה משכה את תשומת לבי, שכן הרובוט המשטרתי המטפל בחפצים חשודים הוא מחזה טריוויאלי עוד מילדותי בשנות השמונים, ולא התרשמתי שהוא השתנה הרבה מאז. "סירי, היית רוצה גם התגלמות גופנית כזו?", אני לוחשת לתוך האייפון שלי. "זה נוגע לך, לא לי", היא עונה לי ברשמיות.

צודקת. זה לא "הם", זה אנחנו שהפכנו מודעים בצורה אחרת לטכנולוגיה ואיננו רואים אותה עוד ככלי בלבד. כפי שהמיתוג של אפל גרם לנו להכיר בטכנולוגיה הוותיקה של הממשק הקולי כישות דיאלוגית, כך גם עוברי האורח הנלהבים רואים את הרובוט המשטרתי לראשונה כרובוט, לאור המשמעויות והציפיות שהתרבות הפופולרית עיצבה לרובוטים בעשור האחרון. קווי המתאר שלו המרפררים לאיברי גוף ותנועתו העצמאית לכאורה במרחב מבחינים אותו מרובוטים אחרים בחיינו, כגון המנוף התעשייתי, מכונת הכביסה והכספומט, ואנו מתפתים לתעד אותו למקרה שיסגיר רמז למודעות העצמית (שניצניה ודאי כבר מקננים בו, אנו חושדים); שמא יבצע מחווה יוצאת דופן שתפחיד ותלהיב אותנו בו זמנית, כמו תשובותיה המתחכמות של סירי.

הדיון בהשפעתה ובמשמעותה של קידמה טכנולוגית הוא עתיק יומין. השפה והיכולת לייצר כלים נחשבים למשתנים מסבירים לייחוד וליתרון האבולוציוני של האדם, ומסורות תיאורטיות שונות התווכחו בעבר עד כמה גדולה השפעתה של התפתחות הטכנולוגיה על התפתחות החברה ביחס למשתנים כמו סביבה, כלכלה ותרבות. המסורת שראתה בהתפתחות הטכנולוגית את המניע העיקרי לשינוי בחברה האנושית ידועה כדטרמיניזם טכנולוגי, אך מראשיתה התקיים בה פיצול שורשי בין האוטופיסטים, שסברו שהשינויים הללו מובילים לעתיד טוב יותר, גן העדן 2.0, לבין הדיסטופיים, שתפסו אותם כהרסניים ואפוקליפטיים. הייחוד של תקופתנו הוא שפיצול זה איבד את משמעותו. השיח הטכנולוגי התעלה על בינאריות זו ומרכיב הדטרמיניזם שבו התחזק כתוצאה מכך: ההתפתחויות הטכנולוגיות הן כה מהירות, מרחיקות לכת, פופולריות ופולשניות, שהטכנולוגיה הפכה בעצמה לסביבה, לכלכלה ולתרבות, וזה כבר לא משנה אם אנחנו מועצמים או מוחלשים מכך. כציבור, התמכרנו לטכנולוגיה, אפשרנו לה לתכנת אותנו, הפסקנו לדמיין צורות אחרות של פתרונות לבעיות העולם, והגרוע מכול - התחלנו להאמין שהטכנולוגיה היא סוכן שינוי גדול מכדי להיכנס עימו למשא ומתן משמעותי, כך שכל תפקידנו הוא בקרת נזקים ותיעול לטובה, במידת האפשר.

חגי אופן

השיח הביקורתי על טכנולוגיה מתמקד כיום בהיבטים אתיים בניסיון להאט ולהגביל את התאוצה, או בהיבטים כלכליים המדגישים את יחסי הכוחות שהטכנולוגיה משמרת במסווה של נייטרליות והשטחת היררכיות. בשני המקרים התחושה היא של כניעה מסוימת לכוחה של הטכנולוגיה על החברה, ונראה כי המודעות לצדקת הביקורת לא מניעה את הציבור לפעולה רדיקלית: אנו שונאים את מה שהזמינות המתמדת עושה לנו ומפחדים שרובוטים ישלטו בנו, אז אנחנו כותבים על זה עוד סטטוס ביקורתי בפייסבוק ורצים לקנות את האייפון החדש. כפי שהמכונה הקפיטליסטית הופכת את הביקורת עליה לחלק ממנה, נראה שגם המכונה הטכנולוגית הדטרמיניסטית למדה את המנגנון וחברה לו.

המרקסיזם זיהה מראשיתו את הברית בין הכלכלה הקפיטליסטית, הטכנולוגיה התעשייתית והתיאולוגיה הנוצרית האירופית, שראתה בקידמה הטכנולוגית מתנה מהאל המשיבה לאדם את מעמדו כיוצר שנברא בצלם הבורא. אך ברצוני לטעון כי לתיאוריה הביקורתית שעדיין מתבססת על יסודות המרקסיזם אין כיום תשובה בעלת כוח משיכה תרבותי חזק מספיק שיכול להתנגד לנרטיבים טכנולוגיים חדשים המאמצים רטוריקה רבת משמעויות של שוויון ואתאיזם מדעי לכאורה. כתוצאה מכך רעיונות אזוטריים ואף אבסורדיים התיישבו בליבת המיינסטרים התרבותי, לכדו את דמיונם של מנהיגים ומשפיענים ומשכו סכומי עתק, פרטיים וציבוריים, לשם מימושם. דוגמה מובהקת לכך היא הטרנס-הומניזם (trans-humanism), הזוכה בשנים האחרונות לפופולריות רבה במגזר ההיי-טק, ובעמק הסיליקון בפרט. בגרסת המיינסטרים שלו, הטרנס-הומניזם מבקש להשתחרר מהביולוגיה המגדירה את האדם בצורתו הנוכחית, ומכריז מלחמה על הסבל, הזקנה, המוות, המחסור במשאבים והצורך הנצחי לעבוד - באמצעות טכנולוגיות שיפטרו אותנו מעונשם של הנ"ל. מנגד, התיאוריה הביקורתית זועקת שהשילוש הקדוש קפיטליזם-דת-טכנולוגיה לא השתנה, וששורשיו רק מוסיפים להעמיק במופעים אידיאולוגיים חדשים כמו הטרנס-הומניזם. ואולי סוד קסמו של הטראנסהומניזם הוא אותה רטוריקה רב משמעית שרוקדת על שתי החתונות, הדתית-רוחנית והחילונית-מדעית, תוך שהיא פוסחת על שני הסעיפים, הלכה למעשה. 

היד הנעלמה של הטכנולוגיה

האדם שאף מאז ומעולם לשפר את איכות חייו, לשכלל את עצמו ולהאריך את תוחלת חייו. לכן, מנקודת מבטו של הפילוסוף ניק בוסטרום, אחד ממעצבי שיח הטרנס-הומניזם, אנחנו מגוחכים: כשסוף-סוף זיהינו את הטכנולוגיות שבעזרתן נחווה הרבה יותר אושר, נישאר צעירים ובריאים זמן רב יותר ואף נזכה ב(סוג של) חיי נצח, אנחנו נבהלים ממשמעות השינוי ורצים לוועדות אתיקה כדי לנסות לעצור אותו. הלוגיקה של בוסטרום מקשה עלינו לקבוע היכן והאם בכלל יש לשים גבול להתערבותנו בטבע ובגוף, וטוענת כי הגבול כבר נחצה מזמן. מדוע ובאיזה מובן לחיות עד גיל 190 מפחיד יותר מלחיות עד גיל 90? מדוע ובאיזה מובן זה מאיים להשתיל עין אלקטרונית או להחדיר מודם תת-עורי לזרוע לעומת קוצב לב או רגל תותבת?

פילוסופים כמו בוסטרום ומקס מור רואים אפוא בטרנס-הומניזם המשך טבעי להומניזם המערבי, עם גוון מחוזק של דטרמיניזם טכנולוגי והעדר בושה לגבי הרטוריקה הניאו-ליברלית הקיצונית של קידמה בצורת התפתחות טכנולוגית נטולת רסן בהובלת יד נעלמה, הרחבת אפשרויות הבחירה ותפיסת האדם כפלטפורמה לעיצוב שיפור ושדרוג. אם בעבר ניסינו להגביל את הקידמה על מנת שלא לאבד את אנושיותנו, הטרנס-הומניסטים סבורים שחלק ממטרותינו יושגו באמת רק כאשר נסכים לשנות את עצמנו מהיסוד, ללכת בפועל מעבר לאנושי, למרחב הפוסט-הומניסטי הלא ידוע בהשראת העל-אדם של ניטשה ואף בהשפעת האאוגניקה האירופית של המאות ה-19 וה-20.

בלומברג

כיוון שמאמצי השכלול מבוססים על תפיסה קיברנטית של האדם כישות מידע שמשכנה במוח האנושי, נראה שעלינו להכריע במהירות בוויכוח האונטולוגי בדבר מהות האדם על מנת שמאמצי שכלולו לא יובילו להכחדתו.

בגרסאות קיצוניות יותר של טרנס-הומניזם, עם זאת, הכחדת האדם אינה נתפסת כלל כסכנה, אלא כהזדמנות. טענת הקידמה הדטרמיניסטית של נרטיבים אלה שאולה דווקא מהשיח האבולוציוני: הרובוט הוא לאדם מה שהאדם הוא לקוף. הטכנולוגיה נתפסת כישות עם סוכנות, כצורת חיים עצמאית, מין חדש שהאדם יצר ואמור לרשת את מקומו בראש שלשלת ההוויה האבולוציונית. מאמצי המחקר המדעי בכיוון זה מתמקדים בניסיון להניע תהליכי חיים (שכפול אבולוציוני) באלגוריתמים, שכן כפי שמוחנו התפתח מאליו בתהליך זה, גם "יצורים" כמו שואב האבק "רומבה" יפתחו תודעה בסופו של דבר באמצעות אלגוריתמים שלומדים מהסביבה ויוצרים בעצמם אלגוריתמים חדשים.

לדידו של מייסד המגזין Wired, קווין קלי, עלינו לוותר על הניסיון לשלוט בטכנולוגיה ולתת לה לעבור תהליך אבולוציוני פרוע בדומה לאל שנתן לאדם בחירה חופשית כדי שיתפתח. אנו מתבקשים להציע עצמנו בהתלהבות כמגש הכסף ל"צאצאי מוחנו" הטכנולוגיים ולקוות שיהיה לנו מקום, לפחות בהתחלה, בעולמם החדש והאמיץ. יש הסבורים שהרובוטים יקיימו מצוות כיבוד הורים ויטפחו אותנו, אבל גם מי שחושש מהרגע הזה כבר לא באמת חושב שניתן למנוע אותו, לאור הכספים הרבים המושקעים במגוון פרויקטים שמניעים אותנו לקראתו כבר עכשיו. תפיסה קיצונית זו מסירה מאיתנו כל אחריות פוליטית, שכן הקידמה הטכנולוגית מזוהה כאן עם קו התפתחות החיים האבולוציוני, ואם נגזר עלינו להיות הדינוזאורים של עולם האלגוריתמים והרובוטים, נסתפק בהכרת תודה על האפשרות להיות מודעים לכך ולהשתתף בחגיגה. מנקודת מבט כזו לא כדאי, למשל, להשקיע מאמצים בשינוי התנהלותנו האקולוגית או במציאת פתרונות פוליטיים לאי-שוויון ההולך וגובר, שכן אולי אנו מכינים את הקרקע לדור הבא: אפוקליפסת האדם עשויה להיות העמק הפורה של ישויות הסיליקון העתידיות. 

בדרך לעולם (הטכנולוגי) הבא

הטרנס-הומניזם מטפח טכנולוגיות על בסיס הנחות רדוקציוניסטיות על מהות האדם, אך קושר אותן לחזונות רחבי היקף שמדברים אל אנשי אמונה. תוכניות להרחבת ולשינוי האדם הביולוגי אמנם אינן לוקחות בחשבון צ'קרות ומרידיאנים, אך אנשי אמונה רבים אינם חרדים, בדומה לטראנסהומניסטים, לגופניות הביולוגית של האדם ובטוחים כי נשמתו תדע להתגלם גם בחומר אחר. כך, למשל, ביטא הדלאי למה תפיסה כזו באומרו שאם יהיו רובוטים או סייבורגים מוצלחים, אולי הוא יבחר להתגלגל לתוך אחד שכזה בפעם הבאה. ברבות מדתות המזרח קיימת תפיסה אנימיסטית הרואה את ניצוץ החיים בכל דבר, גם בטבע הדומם. תפיסה זו עומדת ביסוד חדירתם העמוקה של רובוטים לחברה היפנית כחלק מהמשפחה. עם זאת, הטרנס-הומניזם המערבי מחפש אחר צידוק מדעי לאנימיזם של הטכנולוגיה בתורת האבולוציה ונשען על השערות מדעיות אזוטריות ממחקרים כמו של הכימאי בן המאה שעברה קארינס-סמית. לטענתו, לפני עידן החלבונים היו לקריסטלים מסוימים של סיליקון יכולות שכפול, אבל החלבון מבוסס הפחמן היה מהיר יותר. השערות כאלה מהוות בסיס לטענה כי הטכנולוגיה "חיה" באופן פוטנציאלי, וניתן לעורר בה את יכולת השכפול האבולוציוני. מנגד, אם השערה מופרכת זו נכונה, אין סיבה שלא נטען גם לחיותם של הקריסטלים בחנויות הניו אייג'. 

בלומברג

חזון הסינגולריות של העתידן ריי קורצוויל מהווה ביטוי נוסף של תפיסות אלה. הקידמה הטכנולוגית מתאפיינת לדידו בהתפתחות טכנולוגיות בקצב מאיץ, המכפיל עצמו. ההתפתחות המאיצה הזו אמורה להוביל אותנו כבר ב-2045 למפץ טכנולוגי שלאחריו לא ניתן לדמיין עוד את חיינו, שכן הטכנולוגיות יהפכו לאינטליגנטיות, לעצמאיות ואף לחכמות מאיתנו, ואנו אף נזכה לחיי נצח. הרדוקציוניזם של קורצוויל מגיע לשיאו בהתבטאות שלו שדי יהיה בתקליטור אחד להכיל את מהותו/מוחו של אדם. יש להדגיש כי מדובר בעמדותיו של מי שהוזמן לוועידת הנשיא ושהקים אוניברסיטה עם גוגל ונאס"א - לא דמות שוליים.

בשל הישענותה של רטוריקה זו על שיח קידמה אבולוציוני, חשובה במיוחד ביקורתם של אתאיסטים מקצועיים כמו ריצ'ארד דוקינס וסטיבן פינקר, המתנגדים לטרנס-הומניזם בטענה שאם נתערב באופן כה גס באבולוציה וננסה לכוונה, יהיו לכך השלכות בלתי צפויות.

אנו מורגלים לחשוב במונחי הניגוד האונטולוגי הבסיסי שבין מדע לדת, אך כשהנביא מוחמד ומאוחר יותר נזירי אירופה בימי הביניים החליטו שהמדע הוא כלי לידיעת האל, נוצרה בין התחומים ברית שגם התגליות של דרווין לא באמת הצליחו לערער. רעיונותיו של הכומר והמדען תייאר דה שרדן מהווים דוגמה מפורסמת ויוצאת דופן ליכולת לשלב בין אלוהים לאבולוציה. לפי תפיסתו, האדם אינו בהכרח סוף האבולוציה והוא עתיד להתפתח לאל שאותו אנו מכירים, הפועל בהיסטוריה האנושית מעבר לזמן. לכך מרמז גם קורצוויל כשהוא נשאל אם יש אלוהים ועונה "עוד לא". אתאיסט מוזמן להבין את תשובתו של קורצווייל כך שאלוהים הוא יציר האדם ואת התכונות המיוחסות לו נשיג באמצעות טכנולוגיה, אך אדם מאמין יכול לבחור בפרשנות ברוחם של דה שרדן וממשיכיו.

ייחודו של השיח הטרנס-הומניסטי הוא יכולתו לעורר היקסמות מחדש מהמדע ומהחילוניות ולהגיש לציבור רעיונות רוחניים-דתיים בשפה מדעית לכאורה. בדומה לדתות הגדולות, כמו גם לתנועת האאוגניקה המפוקפקת, הוא מציע חזון של רדיפה אחר השלמות ושיפור מתמיד של האדם, ניסיון להטבת החברה באמצעות חיסול חולי חברתי וסבל, תפיסה של קידמה שבה העתיד בהכרח טוב יותר מהעבר, ובעיקר סיפוק תחושת מטרה וחזון טרנסצנדנטי. חוקרת הדתות חווה תירוש-סמואלסון טוענת כי הסינגולריות היא גרסה חילונית של האוונגליזם הנוצרי, שכן שניהם רואים את האדם כפרויקט בהתהוות, ממתינים לנקודה בזמן שבו תבקע המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה. חשבו על הסינגולריות כ-rapture: כאן וגם כאן מדובר על חיי נצח נעדרי גוף - של הנשמה הנצחית בעולם הרוח, או של מוחנו והמידע שהוא אנחנו ברשת או בגוף מכני.

רויטרס

הוגים רבים טוענים כי אנו מצויים בעידן פוסט-חילוני. ברוח זו יש לראות גם את הטרנס-הומניזם, שחושף צורך דתי עמוק וממלא חלל שלא ידענו שקיים בלב התרבות החילונית-מדעית. כשאני מתבוננת בכיסוי החדשותי של הריטואלים הדתיים סביב השקות מוצרי אפל, פתאום נראה לי הגיוני לנתץ את האייפון שלי לעילוי נשמתו של המרן עובדיה יוסף.

נראה שרק האל, בין אם בגרסתו המונותאיסטית הישנה והטובה ובין אם בעדכון הניו אייג'י הרך שלו, יכול להתחרות בהצלחה בכוח המשיכה של אל-המכונה החדש, המעוניין באדם 2.0. בסופו של דבר, הדמיון בין שני אלים אלה עמוק ומשמעותי יותר מכל הבדל, כשני אחים שנולדו בפרקים שונים של ההיסטוריה האנושית, בניו של אותו צורך קדום ובלתי ניתן לסיפוק או למיצוי.

***

בתאריכים 18-19 במאי יתקיים באוניברסיטת תל אביב כנס אקדמי בנושא הפוליטיקה והאסתטיקה של פוסט-הומניזם: http://www.oh-man-oh-machine.com/  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו