ניבה לניר
ניבה לניר
ניבה לניר
ניבה לניר

בימים האחרונים נפרד שר הביטחון אהוד ברק ממערכת הביטחון. דיווחי התקשורת מטקסי הפרידה תיארו ברק שהשיל מעליו מעט ממטען הזחיחות העודף שלו. אני מכירה אותו הרבה שנים. הורינו היו מיודדים ובילדותי ראיתיו לפעמים, מרחוק. פגשתיו לראשונה כשעבדתי עם יצחק רבין במשרד הביטחון. הוא היה אז ראש אמ"ן, חריף ודעתן. כשהתמנה לרמטכ"ל ב–91' שירטטתי את דיוקנו ב"דבר השבוע", מילדותו ועד לרמטכ"לותו. חבריו ממשמר השרון התגאו בכישורי הפירוק שלו, אז דובר עדיין בשעונים ובמנעולים. חבריו ליחידה ולשירות הצבאי דיברו על אומץ לבו וכיצד בתחבולות עשה מלחמה. קצינים מנו את עיטורי גבורתו. ידידים שיבחו את סגולותיו האינטלקטואליות, הזכירו את התחייבותו של אברהם ארנן שהוא יהיה ראש ממשלה, ואת חיים גורי, הרואה בו ראש ממשלה בפוטנציה. שאלתי את ברק אם יהיה רמטכ"ל שפניו לראשות הממשלה. לא שאלת ולא עניתי, אמר. אכן, הרבה לפני שבעט בדלי, הרבה לפני שהרס מגדלים שבנה, הילתו הלכה לפניו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ