שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי

הסערה שפרצה בעקבות מאמרה המכונן של עמירה הס, "התחביר הפנימי של יידוי אבנים" (“הארץ” 3.4) היא סערה מבורכת: היא חשפה באחת את הצביעות, או הבורות, של חלקים נרחבים בדעת הקהל הישראלית. צביעות, כי המתלהמים התעלמו מהאלימות הראשונית, הבסיסית, הממוסדת והשיטתית של עצם מעשה הכיבוש על כל מנגנוניו; בורות, כי עולה ממנה שהמתלהמים אולי לא יודעים עד כמה אכזרית הרודנות הצבאית בשטחים. מי שהאשימו בשצף קצף את הס ב"חציית הקווים" וב"הטפה לרצח" גם לא קראו את מאמרה עד תומו. לא הטפה לרצח יש בו, אלא התבוננות ישרה, הגונה ואמיצה, במאבק החירות הפלסטיני, כזאת שנעדרת מהשיח הישראלי. אם יש הטפה במאמרה היא מוקדשת בעיקרה למאבק הלא־אלים נגד הכיבוש, בדמות קריאה לתיעודו, יציאה לעבודה באדמות שנגזלו והתגברות על הפחד בחקירות; גם את האבן היא הצדיקה רק כמפלט בלתי נמנע.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ