לפיד מחפש אהבה

נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר

היה רגע אחד בכל סאגת התקציב, שבו יאיר לפיד חשב שאולי בכל זאת הוא טועה. זה קרה כאשר שלי יחימוביץ' פירסמה הודעת תמיכה במדיניותו. "זה צעד נכון", אמרה יחימוביץ', ולפיד נע בחוסר נוחות בכיסאו. הוא קיבל תמיכה ממי שהוא מאמין שאיננה מבינה כלום בכלכלה, ומצד אחר ספג מקלחת קרה ממי שהוא מספר אחת בתחום, סטנלי פישר. אולי באמת איבדתי את הכיוון? חשב לעצמו לפיד.

אבל חיש קל הדף לפיד את המחשבה המטרידה והתייצב קוממיות כדי להגן על מדיניות היד הרכה שלו. הוא הסביר לכולם, מדוע אי אפשר להוריד את הגירעון ב-2013 לשיעור נמוך מ-4.9%, ולא הקשיב להפצרות של הנגיד ובנימין נתניהו. הרי הוא שר האוצר, והוא מבין טוב יותר מכולם - תהליך שקורה מהר מדי לפוליטיקאים שרק לפני חודשיים אמרו שאינם מבינים בנושא דבר וחצי דבר.

אבל אז הורידה חברת דירוג האשראי S&P את דירוג האשראי של ישראל. זה היה רגע מכונן. פתאום הבין לפיד, שיש מחיר לרצון להיות פופולרי: הורדת דירוג, עלייה בריבית, פגיעה בהשקעות, ירידה בצמיחה ועלייה באבטלה. בקיצור - כישלון.

ואז, בתוך כמה שעות של התנהלות היסטרית, הודיע שר האוצר, ערב כניסת השבת, שהגירעון שלא היה אפשר לגעת בו נחתך פתאום ל-4.65%. פתאום נמצאו הכנסות נוספות בסך 2.5 מיליארד שקל, וה-4.9% כבר לא קדושים. אם כך, איך אפשר להתייחס ברצינות לזיגזוג המביך הזה, כשהמטרה הנכונה היתה צריכה להיות שיעור של 4% בלבד?

זה לא היה הזיגזוג הראשון. כאשר דובר על הגירעון ל-2014, רצה לפיד גירעון גבוה יחסית של 3.5%. אחר כך רצה גירעון של 3.25%, אבל גם לזאת פישר ונתניהו לא הסכימו. נתניהו התערב ופישר כפה גירעון של 3% בלבד.

ושיהיה ברור: אם לפיד היה מציג גירעון של 3.25% ב-2014, היינו סופגים הורדת דירוג חדה יותר - מכל שלוש חברות הדירוג. כי הסטנדרט שנקבע באיחוד האירופי הוא גירעון מקסימלי של 3%. הנה, צרפת הסוציאליסטית של פרנסואה הולנד הודיעה, שב-2014 היא תוריד את הגירעון ל-2.9%, אף על פי שגם להם יש קבוצות לחץ, איגודים מקצועיים, נשים וסטודנטים. גם הצרפתים לא אוהבים גזירות. גם שם יודעים להפגין, ובאופן קשוח יותר מאשר אצלנו. אבל הולנד הבין, שבעולם הפתוח של היום מי שלא ידאג להתנהגות אחראית ולגירעון נמוך יוביל את ארצו למשבר.

הזיגזוג של לפיד מטריד כי אין מדובר רק בתקציב, אלא גם ברפורמות ובשינויים מבניים שהוא צריך להוביל, אבל נראה שהוא בורח מהם. כאשר בכיר במשרדו דיבר עם הסטודנטים על אפשרות של העלאת שכר הלימוד, הוא מיהר להבטיח שזה לא יקרה. הנה, עכשיו, מנואל טרכטנברג הסביר שמוכרחים להעלות את שכר הלימוד כדי להציל את האוניברסיטאות, אבל ללפיד חשובה יותר אהבת הסטודנטים.

וכאשר עלה לסדר היום נושא גיל הפרישה לנשים, מיהר לפיד להורידו משם, בעזרת הקמת ועדה. הרי כבר יש הדו"ח של ועדת ניסן, שקבע באחרונה שיש להשוות את גיל הפרישה לנשים לזה של גברים. אבל רוב מצביעי לפיד הן נשים, והוא מעדיף להתחנף אליהן. ומה על קיצוץ בשכר במגזר הציבורי, לאחר שבמגזר הפרטי כבר היו קיצוצים ופיטורים? ומה על קרנות ההשתלמות ותוכנית ויסקונסין? האם לפיד לא מבין, שעופר עיני אינו הפתרון אלא הבעיה?

לפיד עוד לא הפנים את העובדה, ששר אוצר שמחפש אהבה ופופולריות יסיים ככישלון - גם אם במהלך הדרך יקבל מחיאות כפיים סוערות מיחימוביץ’.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ