בין לוליטה לדניאל עוז

אירי ריקין
אירי ריקין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אירי ריקין
אירי ריקין

"סערה ברשת בשל התבטאויות על פדופיליה של המשורר דניאל עוז", הכריזה הכותרת, כאילו שעד עכשיו שיעמם לנו. פדופיליה היא הרי מסוג החטאים שאין עליהם כפרה; אולי העצב החשוף האחרון שנותר בנשמתה קהת הריגושים של החברה המערבית, שצורכת היום גם גילוי עריות בפריים טיים טלוויזיוני ("דקסטר", "משחקי הכס" ו"אימפריית הרשע") . התלהטות היצרים סביב יצריו של עוז ג'וניור, היתה צפויה לפיכך כמו רעם אחרי ברק. שהרי מי לא ייצא להגן על עוללנו הרכים מחשקיו של גבר בוגר, שחלק עם חבריו את הגיגיו בפייסבוק, וצריך להיענש בעיקר על חוסר מודעות עצמית והומור ירוד. לומר על עוז שהתחכמויותיו הזימתיות יעודדו בפועל חובבי בשר קטינים, כמוה כחשש שתלמידי ישראל יהפכו רוצחים בעקבות רסקולניקוב מה"חטא ועונשו" או גיבור "הזר" של קאמי.

"לוליטה, הילת ימי, להט לילותי. חטאי, חיי. לו-לי-טה", היה משפט הפתיחה האלמותי שבו התוודה הומברט הומברט של נאבוקוב על אהבתו לדולורס בת ה-12, שהיא לוליטה. נאבוקוב, בניגוד לעוז, לא רצה להצחיק, אלא לאתגר כמה מעקרונות המוסר הכי אינסטינקטיביים של החיה האנושית; להזכירנו שאין טוב ורע בעולם, אלא בלבו של אדם. הומברט הוא אמנם ספק מפלצת מעוותת ספק אדם, ש"עבר על כל חוק אנושי", אבל מראה לנו גם את שרירותה של כל עמדה מוסרית הקובעת גבולות בין המותר לאסור, בין חוק לפשע; אפילו "בגידה היא עניין של תאריכים", בלשונו של רישלייה מ"שלושת המוסקטרים".

גם מי שיחסו לפדופילים, כמו החתום מעלה, נע בין אינסטינקט הקאה (או הכאה) לתאוות סירוס, יצטרך להסכים עם נאבוקוב ש"הכל רק שאלה של גישה". זה נכון שעצם הרעיון של פגיעה בילד מקפיא את הדם, אבל כל קלישאות הזעם האוטומטיות אינן מבטלות את העובדה שמבחינת הטבע, "אין בעצם שום רע בכך שאדם מתרגש עד אובדן העשתונות מילדות קטנות", כמו שאומר הומברט. הגיל המבדיל בין "ילדה" ל"אשה" גם הוא שרירותי לגמרי, ותלוי זמן ומקום. מבחינת הטבע, אגב, הופכת ילדה לאשה עם קבלת המחזור, המבשר שהגיעה זמנה להתחיל להתרבות. כל דחייה לצורך העניין היא "נגד הטבע", מה שאומר שכך או אחרת כולנו סוטים.

אחד הדברים החשובים שלמדנו מפרויד הוא שהנורמליות היא מיתוס. ב"שלושה מאמרים על מיניות" פורש הפסיכולוג הוינאי את אינוונטאר "הסטיות המבחילות ביותר" של נזר הבריאה (מעשי סדום, פטישזם, אקסהיבציוניזם, סדיזם, מאזוכיזם, נקרופיליה וכמובן גם פדופיליה), אותן הוא משבץ על אותו מישור התייחסות רציף "לכל אורך הדרך אל הבריאות". ההבדל בין ה"נורמלי" ל"סוטה" אינו איפוא במהות אלא פשוט במינון, בעוצמת היצר. כל תשמיש מיטה בורגני מכיל בתוכו את זרעי הפורענות של הסטיות הכי "נוראיות". כולם אוהבים שמכאיבים להם קצת, אבל המזוכיסט פשוט אוהב הרבה, כשכל מכה קטנה בטוסיק היא בעצם סדיזם בווליום נמוך.

ההבדל בין הומברט של נאבוקוב לגבר "נורמלי" הוא במימוש הפנטזיה בפועל, אבל אם נשפוט בני אדם על תשוקות לבם, כולנו נתאשפז או נגיע לגיהנום. בהרצאה מקסימה לפני שנים רבות שעסקה בקסם הקריאה, דיבר עמוס עוז (אבא של) על סגולות הנחמה שיש בה, בספרות, לשיגיונותינו. שריטות הנפש של גיבורי הספרים מזכירים לנו שאנו לא לבד, שהרי מי מאתנו לא נבהל לעתים מדמיונותיו והזיותיו, לא רק במין, שמא ייוודעו לעולם שם בחוץ.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ