קרוב יותר לאייל גולן מלאיינשטיין

שלמה זנד
שלמה זנד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שלמה זנד
שלמה זנד


 במאמר קצר זה ברצוני להגיב לעיקר טענותיו של קרלו שטרנגר על ספרי החדש "מתי ואיך חדלתי להיות יהודי". ואתחיל בכך שאדגיש, כי מעולם לא העליתי בדעתי, כפי שטוען שטרנגר, ש"הציונות המציאה את המושג העם היהודי" או ש"לא קיימת זהות חילונית יהודית" (“מכתב פתוח לשלמה זנד”, 24.5).



 "עם יהודי" או "עם נבחר" הם מושגים תיאולוגיים שהתקיימו לפני הולדת הציונות וכנראה ישרדו גם לאחר ירידתה מבמת ההיסטוריה. לפני העת המודרנית רווחו במורשת הנוצרית המושגים "עם נוצרי" או "עם האלוהים" והיום כמעט ולא משתמשים בהם. הציונות נטלה את המושג הדתי והרב־משמעי "עם" והזריקה לו משמעות לאומית, כפי שעשתה למונחים וסמלים אחרים מהמורשת היהודית. במהלך לשוני זה היו טמונות מקוריות והטעיה. אם אנו נוהגים להחיל היום את המונח "עם" על חטיבה אנושית שהמשותף לה הוא תרבות ציבורית חילונית, מלשון ועד למוסיקה ואוכל, הרי מוזר לכנות בשם זה את יהודי העולם דווקא בגלל עקרון "הדמיון המשפחתי" של לודוויג ויטגנשטיין. תמוה בעיני שהמשתמש במונחים “העם הצרפתי", או "העם הווייטנאמי", קבוצות אנושיות החיות תחת ריבונות לאומית משותפת, מחיל את המושג במקביל על יהודים. אי אפשר לקרוא לכל החתולים, חתולים, לכל הכלבים, כלבים, ולראות רק בחתול אחד כלב. ליהדות היתה תמיד תרבות־דת חשובה ועיקשת, אך מעולם לא היתה לה תרבות־עם מאחדת. הציונות, לפיכך, לא הצליחה לייצר עם יהודי, היא הצליחה לעומת זאת לפסל עם ישראלי, שבדומה לשטרנגר, אין היא מוכנה להכיר בו עד היום.


תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ