"יצוא הגז": דווקא המוחים תכליתיים

אייל עופר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אייל עופר

המחאה למען שימור הגז הטבעי בישראל היא ההפך הגמור של מחאת 2011: ממוקדת, מקצועית ואפקטיבית. שרי הממשלה, בניגוד לכוונתם המקורית, דוחים בינתיים את קבלת ההחלטה על יצוא הגז כי הם חשים שהציבור התבגר: כבר לא ניתן לסובב אותנו בנפנופי אצבע, סיסמאות ואפילו לא בעזרת ועדות.

נושא יצוא הגז היה כבר סגור ועמד בפני אישור בממשלה. לציבור מכרו סיפור מהאגדות: הפכנו לנסיכות נפט, חוק ששינסקי יעשה את כולנו עשירים כקורח והציבור "ישותף" ברווחים באמצעות תמלוגים. כל מה שנותר כעת זה ליצא כמה שיותר גז כמה שיותר מהר. רק דבר אחד שכחו: כאשר דיללו החברות את חוק ששינסקי בעזרת לחצים והפחדות – היתה זו שירת הברבור של טרום מחאת 2011, כלומר תום עידן הפאסיביות האזרחית. היום מאמץ יחצ"ני כזה לא עובד. הציבור הפנים והתחיל ללמוד: קראנו את דו"ח ועדת צמח, התייעצנו עם מומחי אנרגיה ומימון ציבורי והפעם החלטנו ש"לא יעבדו עלינו" – הדו"ח עוסק בבניית הנימוקים ליצוא ולא בדאגה למה צריכה ישראל בטווח הארוך. הגדיל לעשות אחד מחברי ועדת צמח שטען בעת הדיונים: "גז לשלושים שנה, מה אני השתגעתי? אני יודע מה יהיה בעוד שלושים שנה? אני לא יודע אם תהיה מדינה" (דיון מיום 14.3.12, עמוד 49)

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ