"יצוא הגז": דווקא המוחים תכליתיים

אייל עופר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אייל עופר

המחאה למען שימור הגז הטבעי בישראל היא ההפך הגמור של מחאת 2011: ממוקדת, מקצועית ואפקטיבית. שרי הממשלה, בניגוד לכוונתם המקורית, דוחים בינתיים את קבלת ההחלטה על יצוא הגז כי הם חשים שהציבור התבגר: כבר לא ניתן לסובב אותנו בנפנופי אצבע, סיסמאות ואפילו לא בעזרת ועדות.

נושא יצוא הגז היה כבר סגור ועמד בפני אישור בממשלה. לציבור מכרו סיפור מהאגדות: הפכנו לנסיכות נפט, חוק ששינסקי יעשה את כולנו עשירים כקורח והציבור "ישותף" ברווחים באמצעות תמלוגים. כל מה שנותר כעת זה ליצא כמה שיותר גז כמה שיותר מהר. רק דבר אחד שכחו: כאשר דיללו החברות את חוק ששינסקי בעזרת לחצים והפחדות – היתה זו שירת הברבור של טרום מחאת 2011, כלומר תום עידן הפאסיביות האזרחית. היום מאמץ יחצ"ני כזה לא עובד. הציבור הפנים והתחיל ללמוד: קראנו את דו"ח ועדת צמח, התייעצנו עם מומחי אנרגיה ומימון ציבורי והפעם החלטנו ש"לא יעבדו עלינו" – הדו"ח עוסק בבניית הנימוקים ליצוא ולא בדאגה למה צריכה ישראל בטווח הארוך. הגדיל לעשות אחד מחברי ועדת צמח שטען בעת הדיונים: "גז לשלושים שנה, מה אני השתגעתי? אני יודע מה יהיה בעוד שלושים שנה? אני לא יודע אם תהיה מדינה" (דיון מיום 14.3.12, עמוד 49)

כאשר בוחנים לעומק את השקשוקה שבישלו לנו מתברר, כי במשך 12 השנים הבאות היקף התמלוגים שישלמו החברות הוא מזערי ביחס לרווחיהן. לאחר מכן, התרומה מקרן הרווחים שתועבר בפועל תגדיל את התקציב המדינה ב-1.5% בלבד – כך שכל "מסי ששינסקי" המפורסמים ייבלעו בתקציב ולא נודע כי באו אל קרבו.

שנית, כאשר שוקלים את טובת המשק כולו, ולא רק את הזווית הצרה של תקציב המדינה, התמונה מתהפכת: ועדת צמח טוענת, שכאשר ייגמר הגז (בגלל היצוא המהיר) פשוט נייבא במקומו גז מחו"ל, אך מתעלמת מהעלות של שינוע גז טבעי. הגז זול מאוד סמוך לנקודת השאיבה, אך יקר פי חמישה לייבא אותו. התוצאה: שנתיים בלבד של קניית דלקים וגז במקום כל מה שוועדת צמח אישרה ליצא מוחקות לחלוטין את כל התמלוגים שיתקבלו במשך 20 שנה. ובכלל, מי אמר שקטאר, אזרביג'אן ורוסיה יסכימו למכור לנו גז בעוד 25 שנים.

ואם כל זה לא מספיק, אז "TheMarker"" חשף השבוע כי מיסוי על יצוא הגז כלל לא נקבע עדיין, ולפי החוק הכתוב כיום - המדינה תקבל על גז ליצוא, מסים הזהים על אלו שמשולמים בגין מכירת גז לצריכה מקומית – כלומר אין שום יתרון ליצוא מבחינת התמלוגים לתקציב, והמשק כולו מפסיד ממנו.

גם בבנק ישראל מודאגים מאוד מתופעת לוואי של יצוא הגז, הנקראת "המחלה ההולנדית". היטיב להסביר זאת נחמיה שטרסלר במאמר שפורסם לפני כמה שנים בTheMarker"-" שכותרתו "עתיד ורוד? כשהולנד גילתה גז זה נגמר במשבר גדול". במאמר תוארו הנזקים הנגרמים למדינה המייצאת במהירות משאב מתכלה כמו הגז. לא רק בהולנד יש בעיות מיצוא הגז: גם בריטניה, שבעבר היתה יצואנית גז, עדיין תקועה עם חוזי יצוא במחירים נמוכים בעוד שהיא נאלצת ליבא גז יקר לצרכיה שלה.

הסערה הציבורית בנושא שימור העצמאות האנרגטית החלה להתבשל בלי שחברות הגז הבינו שהפעם המוחים אוחזים גם בידע. אל ההפגנות ליד ביתו של שר האנרגיה נשלחו אמנם פלוגות של שוטרי יס"מ – אך גם כאן הפתיעו המוחים וההפגנות הסוערות מסתיימות פעם אחר פעם ללא אלימות או עצורים. בזירה התקשורתית התחילו להתעופף האיומים: "בגללכם הגז יישאר באדמה"; "בעתיד מחיר הגז ירד לאפס".

מדוע חשוב כל כך לחברות ליצא את הגז? חברה אוסטרלית בשם "וודסייד" התחייבה לסדר לתשובה/נובל אקזיט יפה: היא תרכוש 30% ממניותיהם (זו לא השקעה חדשה – אלא מימוש באמצעות העברת המניות מבעלי הזכיונות הקיימים), כדי להקים בחופי ישראל מתקן יקר ומסוכן לדחיסת הגז והנזלתו, על מנת למכרו במזרח הרחוק. לחברות הגז זהו מימוש מהיר, ולאוסטרלים צפויים רווחים נאים מהנזלת הגז. מהי האלטרנטיבה? כאן שוב הפתיעו המוחים כשבאו עם הצעות קונקרטיות: שימוש בגז להקמת תעשיית ערך מוסף בישראל. במקום לייצא את הגז כחומר גלם, נשתמש בו להקמת מפעלים לתוצרי-גז (כמו אמוניה), שאת תוצרתם ניתן ליצא במחירים הגבוהים פי 5-4 ממחיר הגז. זוהי תוכנית לפי המודל הנורווגי, שבו הממשלה עצמה שותפה הן בהפקת הגז והן בחברות, המפיקות ממנו ערך כלכלי נוסף.

גם השר לאיכות הסביבה, עמיר פרץ, ומכון המחקר של הכנסת הציעו אלטרנטיבות כמו שימוש בגז להפקת דלקים נקיים וזולים לתחבורה. על פי הצעתו של פרץ, כרבע מן הגז יכול להיות מוסב לדלקים. מכון המחקר של הכנסת חישב ומצא שהיתרונות הכלכליים שיצמחו מירידת הזיהום יחסכו למשק כשמונה מיליארד שקל בשנה – סכום העולה על התמלוגים שיגיעו למדינה ממכירת הגז (בישראל או בחו"ל)

בסבך הוויכוחים נשכחה עובדה אחת אשר עליה ראוי להתעכב: מי שבינתיים "משאיר את הגז באדמה" הן לא אחרות מאשר חברות קידוחי הגז. במשך שלוש שנים מאז התגלה הגז בשדה לוויתן חברות הגז גררו רגליים כדי להגביר את הלחץ על הממשלה לאשר להן את היצוא. רק הבוקר, שבועיים לפני תום המועד הגישו החברות את תכניות הפיתוח – עוד הישג אדיר למחאה הקוראת לממשלה ולחברות להתחיל בפיתוח השדה .

כך, עדיין, שוכב לו גז בשווי מאות מיליארדי שקלים וממתין לכיפופי הידיים בין הממשלה לזכיינים, כאשר דווקא קהילת המחאה היא זו שמפתיעה וקוראת לפתח את לוויתן ללא דחוי, לתת לחברות הגז להרוויח מהזיכיון ולמקסם את התועלת למשק הישראלי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ