קומו וצאו מהארון

שרון שפורר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שרון שפורר

זה היה בגיל 11.5, יום לפני הטיול השנתי. אחד המורים בבית הספר היסודי דחף לי בכוח ידיים לחזה, מתחת לחולצת בית הספר. הוא נגע, מישש, דחף לשון, נישק. כמה דקות של התנגדות, וזה נגמר. אחר כך זה קרה עוד כמה פעמים. כמה בדיוק? אני לא זוכרת. 24 השנים שעברו כבר טישטשו את הפרטים הקטנים, את הזיכרונות, את התחושות. זהו. לא אונס אלים בחשיכה, לא ילדות הרוסה, גם לא דיכאון. סתם שריטה שנחרטה עמוק בנפש. אני משערת, שאני לא היחידה שהמורה הזה השאיר לה שריטה כזאת. אני מקווה, שלא היו יותר מדי כמוני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ