בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קומו וצאו מהארון

261תגובות

זה היה בגיל 11.5, יום לפני הטיול השנתי. אחד המורים בבית הספר היסודי דחף לי בכוח ידיים לחזה, מתחת לחולצת בית הספר. הוא נגע, מישש, דחף לשון, נישק. כמה דקות של התנגדות, וזה נגמר. אחר כך זה קרה עוד כמה פעמים. כמה בדיוק? אני לא זוכרת. 24 השנים שעברו כבר טישטשו את הפרטים הקטנים, את הזיכרונות, את התחושות. זהו. לא אונס אלים בחשיכה, לא ילדות הרוסה, גם לא דיכאון. סתם שריטה שנחרטה עמוק בנפש. אני משערת, שאני לא היחידה שהמורה הזה השאיר לה שריטה כזאת. אני מקווה, שלא היו יותר מדי כמוני. לא עשיתי עם זה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו