שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

טבע, אינטל וצ'ק פוינט - בלי טובות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עלית קרפ

"מה למדת בגן היום?", שואל המבוגר בשיר שתירגם, או יותר נכון עיבד, חיים חפר בשנות ה-50 של המאה הקודמת. "שתל אביב היא עיר יפה, שאין נמל כמו בחיפה, שכאן כולם שווים חבר, אבל יש כאלה ששווים יותר", עונה הילד. השיר הזה מוכיח, שתמיד היינו כאלה: מדברים על שוויון, אבל לא באמת דואגים לכך שיוחל על כולנו.

האמת היא, שאין שוויון אמיתי, למרות כל מה שסיפרו לנו. אפילו ילדים שגדלו בקיבוצי הקיבוץ הארצי בשנות ה-60, שהיו כביכול מעוזי השוויון ובעלי יומרות חד משמעיות בתחום; שלבשו את אותם בגדים, אכלו את אותו האוכל, הלכו לאותם המקומות וגם חזרו מהם – גם הם צמחו להיות אנשים שונים לגמרי זה מזה, בעלי גורלות שונים. זה טבעי וזה נכון. מה שלא טבעי ולא נכון הוא, שעם השנים צמחה כאן שכבה דקיקה של כאלה שהצליחו להתארגן על כל מיני דברים, בין בזכות הוריהם ובין בזכות עצמם, ונהפכו לאליטה בעלת זכויות יתר, שמקורן לא ברור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ