הקורבן גורודיש

זאב שטרנהל
זאב שטרנהל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
זאב שטרנהל
זאב שטרנהל

עם הפסקת האש בסיני עלתה מיד בקרב אנשי החטיבה שלי, חטיבת טנקים שמפקדה היה יואל גונן (גורודיש), אחיו הצעיר של אלוף הפיקוד, השאלה "מה היה אילו": איך היו נראים פני המערכה בימיה הראשונים אילו עדיין עמד בראש הפיקוד אריאל שרון ולא שמואל גורודיש, שמונה לתפקיד במקום שרון זמן קצר לפני פרוץ המלחמה.

הדעות נחלקו: היו מי שסברו שדבר לא היה משתנה וכי איש לא היה מצליח לבלום את המבצע המצרי המבריק – צליחת אלפי חיילים בעלי מוטיווציה גבוהה לכל אורך התעלה, כלומר ללא נקודת כובד אחת שניתנת לזיהוי – שהתבסס על ניצול מושכל של חולשותיו המבניות של קו בר־לב. לעומתם, היו מי שחשבו שאולי שרון, שתמיד זילזל במשמעת ובשרשרת הפיקוד, היה מרשה לעצמו את אשר גורודיש, חייל בכל רמ"ח איבריו, לא העלה בדעתו: במקום לנסות ולחבור אל המעוזים הנצורים, לפנותם בכל דרך אפשרית, מיד וללא פקודה. אולם, גם אלה שהשתעשעו ברעיון כזה, הודו בכך שפינוי הקו תוך כדי לחימה היה מתפרש לא כהברקה גאונית אלא כאקט של פחדנות ובריחה מול פני האויב. לא היה בצה"ל אלוף שהיה מסוגל לקבל החלטה כזאת, כי אז היה נכנס להיסטוריה לא כמי שהציל את חיילי המילואים ששירתו בקו ומנע שחיקה אכזרית של יחידות השריון הסדירות - אלא כמי שהפקיר את החזית. כמו בתיאטרון היווני, גורלם של לוחמי הקו הראשון, כמו גם גורלו של גורודיש במוצב הפיקוד שלו, נחרץ עם נפילת הפגז המצרי הראשון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ