הקסם המיני של העברית

נילי לנדסמן
נילי לנדסמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נילי לנדסמן
נילי לנדסמן


 בבית הכנסת שבו התפללתי בערב יום כיפור מקדמים במאור פנים חילונים גמורים. חלקו הגדול של האולם, אשר בימים כתיקונם משמש מרכז רוחני־דתי־ציוני, נחצה לאורכו בווילון־פרגוד שקוף למחצה. מצד ימין ישבו הגברים ומשמאל למחיצה, הנשים. בחלק האחורי של החדר יכלו מי שרצו להתערבב.



 לא היו קיצורים ולא דילוגים. נוסח התפילות נאמר במלואו ומדי פעם הסיט החזן את הווילון על מנת לפרש משהו בטקסט הקדוש או בהלכות הטקס, והביט היישר אל עזרת הנשים. הוא דיבר וביאר, בענייני תשובה וכפרה ואחדות ויהדות. הוא השתמש, באופן טבעי כמובן, אך ורק בלשון זכר, ביחיד וברבים, אף שהוא שהסתכל עלינו, הנשים.


תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ