אמת ושקר בסרט "בית לחם"

רות רונן
רות רונן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רות רונן
רות רונן


 הסכסוך הישראלי־פלסטיני איננו סכסוך בין אידיאולוגיות, אבל האידיאולוגיות משמשות בו מסווה לסכסוך בין בני אדם. משמוסר לרגע המסווה האידיאולוגי, מתברר, אבוי, שזה מקשה מאוד על החלוקה של בני האדם לטובים ולרעים. דומה שהקושי לחלק את בני האדם לטובים ולרעים הוא למעשה “יער מורעל” בעיני גדעון לוי, שהינו בלתי נסבל עבורו. במאמר שפירסם על הסרט “בית לחם”, דווקא האידיאולוג של זכויות האדם הוא זה אשר באופן פרדוקסלי דוחה את מה שהוא האדם - לא בגלל שהרעים הם בצד הלא־נכון של המתרס, אלא מפני שללא המסווה האידיאולוגי מתברר שבני האדם אינם מצייתים לחלוקה לטובים ולרעים (“עלילת בית לחם”, “הארץ”, 6.10). ההסרה, ולו לרגע, של המסווה האידיאולוגי - שחושפת את ההתפתלויות של בני האדם עם האמת, השקר, הכסף, וכן הלאה, שהאידיאולוגיזם ברגיל מכסה עליהן - דווקא היא עבור האידיאולוג מעשה של הסתרה, רמייה ופחדנות. האידיאולוג מתקומם על כך שמנסים למנוע ממנו להמשיך לחלק את העולם לטובים ולרעים ואין זה חשוב היכן הם הטובים והיכן הרעים - זוהי כבר שאלה של אידיאולוגיה.


תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ