מה שעמוס גיתאי הבין

יאיר אסולין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יאיר אסולין

א. במובן מסוים, אולי מרכזי, הסרט החדש, המיוחד באמת, של עמוס גיתאי, "אנה ערביה", הוא סרט כנעני. סרט המקדש את ה"מקום". מקום פיסי, לא רעיון מופשט. לא מדינה, לא לאום. המקום הוא הבית שבו נולדת. האדם שבא מן האדמה. "מקום" שווה אדמה (זיכרונות, ריח, מקור קיום). "מקום" שווה חיבור עמוק, הבנה. שלווה, יציבות, תחושה של "בית". "בן המקום", האדם שמחובר לאדמה, שמבין אותה, שיודע לתפעל אותה לטובתו. האדם שמרגיש את האדמה, שמרגיש כלפיה. ושוב, לא רגש לאומי, לא אידיאלים גדולים - רגש פשוט של הבנת הקשר, של ההבנה שממנה הוא חי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ