מה הרגישו בדרך לתאי הגזים

שרון גבע
שרון גבע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שרון גבע
שרון גבע

היועצים של שר החינוך לא המציאו שום דבר חדש. עוד בשנות ה–50, וביתר שאת לנוכח משפטו של אדולף אייכמן שנפתח בירושלים באפריל 1961, עסקו אנשי חינוך בשאלה כיצד ללמד על השואה. "יד ושם" כבר פעל אמנם, אך באותם ימים הוקדש מרב פועלו לתיעוד ולמחקר. באין תוכנית לימודים עשו מורות וגננות הישר בעיניהן. כך, למשל, הילד רפי ש"שמע בכיתה א' סיפורים על הצורר שרצח מיליוני 'יהודים מסכנים' בוש שאמו היתה 'אחת מהם'", כך דווח במדור "לאשה ולבית" של "הארץ", עם פתיחת משפטו של אייכמן. לפי העיתון, "מסקנתו של הזאטוט, האומר שיש בדעתו להיות רמטכ"ל, היתה שהם פחדנים. בלי לדעת מדוע, חש זרות כלפי אמא ואבא. לראשונה בחייו התברר לו שאביו אינו איש חזק, היכול להרביץ לילדים שיתקיפו אותו". לפי הדיווח הוא סירב לאחל לאמו לילה טוב לפני שהלך לישון.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ