מיומנו של מוח בורח

אמיר ברנע - צרובה
אמיר ברנע
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ברנע - צרובה
אמיר ברנע

אריאל רובינשטיין ורן שפיגלר הם חוקרים מצטיינים באופן יוצא דופן ברמה העולמית. אולי בשל כך, נקודת המבט שלהם על תופעת ״בריחת המוחות״ מוטה. אין פלא שכאשר ערכו את ״המדגם האמפירי״ שלהם כדי לספק תימוכין לכך שהדו״ח של דן בן דויד מופרך, מנופח או מנותק מהמציאות, בחרו לספור את מספר המרצים הישראלים בחמש או עשר המחלקות לכלכלה הטובות בארה״ב (״המוחות בורחים? שיברחו", 14.10; ״המטריקס האקדמי: אני בישראל משמע אני פראייר״, 1.11, בהתאמה). למה שפיגלר בחר דווקא בחמש? התשובה במאמרו של רובינשטיין: ״גם פרופסורים הם בני אדם, ואורב להם הפיתוי האנושי לברור מן העובדות ולתמרן אותן להשקפתם״. העובדה שבמחלקה המעולה לכלכלה באוניברסיטת נורתווסטרן (מקום 12 בארה״ב) יש חמישה מרצים ישראלים ובמחלקה לכלכלה ותורת ההחלטות בבית הספר למינהל עסקים באותה אוניברסיטה יש שישה מרצים ישראלים נוספים לא התיישבה עם מאמרו; וגם לא העובדה שבסטנפורד (מקום שמיני) יש שלושה מרצים ישראלים; או ייתכן שזו פשוט נקודת הייחוס הפרטית שלהם - מי שלא בעשירייה הפותחת אולי עדיף שלא יחזור לישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ