יואל מרקוס
יואל מרקוס


אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, שסיחרר לנו את הראש, העם כולו זימזם את "ירושלים של זהב" ואת "העולם כולו נגדנו". זו היתה מעין התרסה מול המנהיגים הישראלים הפסימיים של אותו זמן, שחשבו שאנו נמצאים לפני השמדה, והנה בתוך שישה ימים הוצאנו למצרים, לירדן ולסוריה את החשק לחסל את ישראל.



אך אווירת החג לא ארכה ימים רבים. מאז נתקעה ישראל בשטחים ועברה מלחמה ועוד מלחמה, וגם אינתיפאדה ראשונה ואינתיפאדה שנייה. וכל זה תוך כדי חתימה על חוזי שלום חגיגיים, כולל הסכם עם ערפאת, שלחץ את ידי רבין ופרס בבית הלבן. כל השלושה היו לחתני פרס נובל לשלום, אף על פי שאף אחד מהם לא הביא אותו באמת. ממצב שבו הכל מעריצים את עוצמתה הצבאית של ישראל, מאמינים שהיא שואפת לשלום ומקבלים את תייריה בחמימות, הידרדרנו למצב שבו אנו נחשבים בעיני העולם למדכאי העם הפלסטיני.


הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ