מה שהבין אריאל שרון

גדעון לוי
גדעון לוי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גדעון לוי
גדעון לוי

הוא לבטח היה המדינאי הכי אמיץ של ישראל; הוא גם היה האכזר שבהם. הוא לבטח היה הכוחני שבמדינאי ישראל; הוא גם היה אחד הבודדים שהכיר במגבלות הכוח. זה קרה אמנם רק בערוב דרכו, אבל זה קרה בגדול, כמו כל דבר אצל אריאל שרון.

כל דרכו - הצבאית, המדינית והפוליטית - התבססה על תאוות הכוח הבלתי מרוסנת שלו ועל אומץ לבו. והנה דווקא הוא, הנועז מכולם, השכיל להבין שהכוח הצבאי, שעליו התבססה ישראל שלו, לא יכול עוד להבטיח את עתידה. היא לא תוכל לחיות לנצח על חרבה. שרון הבין זאת, אם גם באיחור משווע. הוא הבין שיתרונה הצבאי לא יישמר לה לעד. לפניו ואחריו היו לישראל מדינאים אמיצים לכאורה – יצחק רבין, אפוף תהילת תש"ח, שסבל מ"קרקורי בטן" לפני שחתם על הסכמי אוסלו; שמעון פרס שאומץ הלב הוא התכונה העיקרית, גם אם לא היחידה, שחסרה לו כדי להיהפך למדינאי של ממש; אהוד ברק, הכי מעוטר בצה"ל, שלא עשה צעד מבלי לבחון אותו בסקרים; וכמובן בנימין נתניהו, שהפחדנות היא שמו השני. והנה דווקא הם דבקו בכוח הצבאי כבחזות הכל ולא השכילו להכיר במגבלותיו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ