אחר הצהריים בגינת לוינסקי

שהם סמיט
שהם סמיט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שהם סמיט
שהם סמיט


 כף יד קטנה, דביקה, מוצאת את ידי. "בואי!" פוקדת עלי הילדה היפה, בת ארבע וחצי, ומושכת אותי אחריה אל מתקן המשחקים בלב גינת לוינסקי.



 כמו בכל הגינות, מדובר במתקן ססגוני־סתמי המושתת על צינורות ברזל ומגלשות צינור מפלסטיק. אלא שכאן נוספו כמה אטרקציות: בתחתית המגלשה לקטנטנים גבר שפוף, כבוי מבט, מקלף לאטו קלמנטינה; על סורגי המבנה שבראש המתקן שעונה מזוודה, על רצפת הפח המחורר מונחת שמיכת צמר, ושתי חולצות מנפנפות ברוח שרוולים. "זה של האיש השני שגר פה", מסבירים סולומון ודייוויד, ושבים ונבלעים במגלשה, בורחים משתי בנות קטנות מהם, מצחקקות, מלאות חיים, שכמו עברו מטמורפוזה - שהרי רק רבע שעה קודם לכן, במפגש עם סופרת צעירה ומקסימה שהגיעה חמושה בכוונות טובות ובסיפורים, הן נימנמו באדישות על ברכי האחמ"שיות - אחראיות משמרת בספריית הגינה.


תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ